|
העלטה כבר השליטה עצמה על הכל. ליד האופק נדמה כי יש עוד חיים
- זוהרים פנסי הרחוב של העיר השכנה. העננים נעים כגושים עמומים
של שחור וגווניו, כגושי בזלת כבדים המאיימים להחריב את שמתחתם.
עוד נעים הגושים ובקיעים רדומים של רקיע מוכר כבר עושים את
דרכם אל האדם.
והאדם - מחשבתו כבולה אל על וענני המחשבות יורדים אל הנייר
לשבות מנוע, למצוא מנוחתם באותיות רכות של דעת.
האותיות - הן זוהרות בזוהר מיסטי מיוחד ומרכיבות יחדיו מילה,
מילה אשר הקץ יחלוף דרכה כהיות הנצח ודקה, הלוא היא... |
|
|
פעם, באיזו
הרצאה על סמים,
הייתי היחיד
שענה על שאלות
המנחה, ועניתי
על כולם נכון.
כשההרצאה נגמרה,
המנחה תפס אותי
בדרך החוצה ושאל
אם אני מתנדב
בעמיתים, מן
הסתם, עניתי
שלא. הוא תקע בי
מבט שמתקשה
להחליט אם אני
ג'אנקי או דילר.
אני פשוט הייתי
בין היחידים
שאשכרה הקשיב
בהרצאות האלו
בשנים
הקודמות...
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.