הוא עומד לבדו על גבעה מול הים
פניו לשקיעה וליבו בו נפעם
רגליו שוקעות עמוק אל תוך החול החם
הוא מביט אל האופק וחולם להיות שם

אין עוד ירח זו היא שעת דמדומים
אך חלומות כבר עולים בליבו התמים
הוא זוכר סיפורים על גבהות והרים
ירוקים ולבנים נמוכים וגבוהים
עמקים אדירים שזורים בפרחים
יערות עצי עד ושירת ציפורים

אט אט לאיטה כבר עלתה הלבנה
ועודנו עומד על הגבעה הקטנה
רגליו כבר טמונות עמוק באדמה
ובליבו מתנגנת מנגינה ישנה

הירח עלה זה מכבר לאוויר
וכבר החלה צינה של עוד לילה קריר
הוא שוקע עמוק בדמיונו המריר
הוא חולם לו חלום אך באיזה מחיר?
החול מכסה את גופו התמיר
ונשימה אחרונה אומרת מוות מהיר

הגבעה עכשיו עומדת לבדה מול החוף
ובה צומח פרח אותו איש לא יקטוף
ולפרח אין שם ושנים לו אינסוף
הוא רק יושב על גבעה ומשתלב עם הנוף

כבר אין לו ירח וגם לא שעות דמדומים
הוא כבר לא חש צינה בלילות הקרים
וכבר אין חלומות ודמיונות כוזבים
לעולם לא ירדוף שוב אחר אותם סיפורים
ואין שם אדם אך יש שם חיים
ולנצח ינבטו בגבעה הפרחים