אני כותבת את המכתב הזה, כדי לשפר דברים.
כדי שהכל יהיה יותר טוב ויותר נעים, בשבילי.
ואני מקווה שגם בשבילך.
פשוט... אני הייתי שם כשבכית, ובכל פעם שהתקשרת, אבל כבר נמאס
לי.
נמאס לי מכל הזבל שלך,
נמאס לי לשמוע את כל האמת ישר בפרצוף.
נמאס לי מההערות האלה, הצדדיות, העוקצניות, שאת אומרת בכל פעם
שאני מנסה להראות לך משהו נחמד, או סתם לעניין אותך.
אפילו היא יודעת מתי לשתוק.
אני יודעת שיש לי אופי חלש, אבל זאת לא סיבה לנצל אותי.
זה פוגע בי.
אני רק מנסה להיות חברה שלך, וכמה שניראה לי שאת חברה יותר
טובה שלי, ככה יותר קשה לי להפתח ולהיות אני.
זה לא שיש לי ביטחון עצמי כזה גדול, וכשמעירים הערות כמו שלך,
זה מוריד אותו עוד יותר.
וכשאני חוזרת מחו"ל, ואני רוצה לספר לך איך היה וכל זה, זה
בכלל לא מעניין אותך.
אני לא מבינה איך חשבתי שבאמת אכפת לך ממני.
איך חשבתי שאכפת לך ממישהו שהוא לא את.
ואני לא יכולה יותר, עם כל החוסר טאקט שלך.
אני לא יכולה לסבול את זה...
ואני שונאת לשקר לך, רק בשביל שתשימי עלי.
באמת שניסיתי שזאת תהיה חברות אמיתית, ולא סתם החברים האלה,
שלא באמת חברים שלך, והם רק אלה שיוצאים איתם.
ורק שתדעי, את לא כזאת מושלמת. את לא מושלמת בכלל אם לדייק.
אבל אני בספק משהו מזה יחלחל פנימה.
אם זה יעבור משהו מה"מה?? איזה מגעילה היא!!"
אבל תנחשי מה -
כבר לא אכפת לי ממך.
לפחות לא ברמה שהיתה בעבר.
אני לא תלויה בך.
זה הסוף.
אני מקווה שיהיה לך רק טוב בחיים.