[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נויה גרינברג
/
ניסוי באהבה

היא הייתה מזכירה.
זה מה שהיא עשתה בשנים האחרונות, זה מה שהיא תעשה בשנים הבאות
ולמען האמת - זה הדבר היחיד שהיא ממש ידעה איך לעשות.

הבוס שלה היה בסדר כזה.
המשכורת שלה הגיעה בזמן, בחגים היא הייתה מקבלת סלסילת שי או
תווי קנייה והוא אף פעם לא ניסה לשלוח ידיים. באמת שלא היו לה
תלונות.
הבעיה היחידה איתו הייתה האובססיה המטורפת שלו לניסויים שלו.
היא לא תמיד ידעה מה קורה בניסויים האלה, אבל הם היו משונים -
והיא לא הייתה בטוחה שהיא בכלל רוצה לדעת.
הוא היה נסגר במעבדה שלו ימים שלמים, בשקט מוחלט. הסימן היחיד
לחיים שבקע מתוך המעבדה היה הפיצוץ שנשמע מדי פעם, שלווה בדרך
כלל במספר קללות מאופקות.





"לא, הוא לא נמצא, אפשר להשאיר לו הודעה?"
היא נאנחה והושיטה יד כדי לקחת עט ולשרבט איזו הודעה.
"הוא ישתדל לחזור אלייך עוד היום. להתראות"
היא קמה מהכיסא ונאנחה בשנית ופנתה לכיוון הדלת.





"היי..."
"כן?"
עוד דבר מוזר בבוס שלה. הוא התעקש שיקראו לו ה'. בתחילת
הקריירה שלה היא עוד ניסתה ליצור יחסים חמימים במקום העבודה
והציעה לקרוא לו בשם חיבה - אבל הוא לא אהב את הרעיון.
עכשיו היא כבר די התייאשה ופשוט שיתפה איתו פעולה.
"אפשר להכנס?"
"כן, אבל שימי כפפות, אני בשלב מאוד עדין של הניסוי"
עוד פיצוץ נשמע, ומספר פרפרים ורודים וגדולים יצאו מהחדר כשהיא
פתחה את הדלת.
"מה לעזא-"
החדר כולו היה ורוד, פרחים קטנים ודובונים היו זרוקים בכל מקום
ורק הבוס שלה עמד באמצע - עם חלוק לבן וזקן לבן עוד יותר ונראה
בלתי מרוצה.


היא כחכחה בגרונה והתחילה ללכת לאיטה, מנסה שלא להחליק על
שלולית קטנה של דמעות.
"אדוני, אה, ה' - איך הניסוי מתקדם?"
"גרוע מאוד. אני מנסה ליצור כאן משהו מיוחד, לא כמה צעצועי
פלסטיק!"
"זה רק מחסום קצר של הגאוניות שלך, אני בטוחה שהוא יעבור עוד
כמה ימים... זוכר את הפעם שהמצאת את השנאה? כי אני זוכרת. החדר
היה מלא במשך ימים בפצצות המסריחות האלו... אבל בסוף הצלחת!"
"אבל הפעם... הפעם זה פשוט לא הולך. אני מנסה ליצור... אני
מנסה ליצור משהו שהוא כמו מנוע! שיניע את האנשים! שישפר את
חייהם... איך הפרפר הורוד הזה עומד לשפר את חייו של מישהו?"
הבוס שלה נשף בעדינות על אחד מהפרפרים, שהתעופף אל מחוץ לחדר.
לפתע נאורו עיניו.
"איך לא חשבתי על זה?"





אחרי מספר דקות הוא הושיט לה בקבוק קטן.
"כל השאר... אלו היו רק תופעות לוואי, חומרים שהשתחררו עם הדבר
האמיתי שחיפשתי. הכירי בבקשה את האהבה"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
[]






הפנטומימאי
בארון.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/3/04 23:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נויה גרינברג

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה