כל בוקר מקיצה בשש וחצי כמו שעון
ואין לה עוד דקה לישון,
המשקפיים הרכיבה,
את השיער הברישה
ולבית הספר יצאה.
בשיעור מצביעה,
שיעורים מכינה,
בבית הכלים מדיחה.
לבנה ושברירית כמו בובת פורצלן,
יפה וחייכנית כמו פרח רענן,
אך כשיורד הלילה המלאך הלבן כמו נבלע באפלה,
כמו הופך לזיקית,
חמה וחרמנית,
הלילה יורד וכך גם היא,
לזרים העוברים ושבים.
בגד גוף מעור,
צמוד ושחור,
ביריות שקופות,
ונעליים זעירות.
בובת הפורצלן הפכה כעת לשטן,
הפרח הרענן הפך ארסי ומקולל,
בשביל הכסף תעשה הכל,
תפרוץ אפילו במחול,
מפתה ומשכר,
כמו עייניה הכחולות שאת כולם מושכות.
בלילה היא הכוכבת,
בסמטאות היא מבוקשת,
את שרותייה כולם דורשים,
את אושרם עלייה לספק,
את חושייהם עלייה לשתק.
כל שתבקש בשבילך היא תעשה,
הרפייה, עיסוי וריקוד מפתה,
זה חלק מעבודתה של המלאכית השחורה.
ואז בשש וחצי ביום למחרת חוזרת בובת הפורצלן למדף ללא גרגר
אבק.
פרח זה נתן משמעות חדשה למשפט הידוע בכל הדרו:
"היהפוך כושי עורו?" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.