מתוך הדפים שנמסרו על ידי תושבת הכפר ועברו שימור
בוקר חלמוני, שנת האלף הראשון.
רבותי הנכבדים, הידועים באצילותם.
מר א.ט. לנטיס, צייר הפורצלן הרשמי של בית המלוכה, פנה אלי
בתחינה לקבלו לצוות הספינה מנימוקי ייסורי הלב.
לנטיס, כשרון ידוע ונדיר יוכל לסייע לנו ברישום, תיעוד וקירבה
אל המוזות (אין לזלזל בכך כלל וכלל שהרי ידועה השפעתן על
כיוון הספינות אל המטרה החשאית). הוא יוכל גם לסייע לנו באחזקת
הסיפון ובהקראת שירה בשעות הייאוש.
כמו כן, יביא עימו האמן מבחר כלים עם הטבעת אהובתו: ( תעתוע
של אישה דקיקה כגבעול, מרחפת כשפירית עדינה, הזיית אביב).
במכחולים דקים יותר משיערות של פיות, שירטט את דמותה המעורפלת
על כלי סוכר, ספלי תה וקנקנים.
זכרון חמקמק, פנים מטושטשות הוטבעו על גביעים ואצבעונים
זעירים. שם הונצחה אהבתו השברירית, שם נחקקה תבנית שגעונו
המופלא. הכלים ישמשו למסחר והענקת תשורות לתושבי האיים והיבשה
הגדולה, לפי הצורך.
ציטוט מדבריו האמינים של א.ט.ל: "בשעות הללו של מעבה הלילה
האפל, כאשר מקשיבים לקולות כרסום הגוף וצלילי אריגת קורי
העכביש, הגעגוע אל אהובתי מתעצם עד כאב חד. שעון החול אשר בחדר
הספריה מאיץ את מהלכו בדקות ארוכות. אלו וגרגרי החול מאיימים
לשבור את כלא הזכוכית שלהם ולשנות את כל מהלך הזמן של היקום".
הנוכל לסרב לנפש נדירה זו? הנרשה לעצמנו לפגום בסיבוב ציר
הכדור?
ממתינה לתשובה מהירה ותפילתי להסכמתכם האצילה
בקידה
אורורה ואן סילנסיום
מצרפת אני עבורכם רשימה נלווית הכתובה על נייר תווים
(התנצלותי הכנה- מחמת המחסור הידוע) והמפרטת את תכולת
התיבה אותה יביא א.ט.לנטיס לאחר אישורכם. הכלים ייארזו היטב
וירופדו בעשבי גן ונוצות.
פרק ה'
שנת האלף החשוך השלישי, בולוניה,ערב
בערב מיוחד זה, הצליחה המרקיזה פרננדיה לנגן בפסנתרה יצירה כה
נוגה ומלאת געגועים, עד אשר קלידי השנהב החלו באופן עצמאי,
להפיק קולות שוברי לב של פילים, שנזכרו לפתע לראשונה, בגלגולם
הקודם.
הדוכס הגדול קוסימו ה- III שהוזמן למרקיז פרדיננד קוספי, שומע
צלילים מוזרים אלו כאשר שיירת הכרכרות נעצרת לפני שערו המסורג
של הארמון והפמליה נכנסת אל הרחבה. הנגינה פוסקת וקולות אחרים
נשמעים: דלתות הכרכרות הנפתחות ,רשרוש בדי שמלות המשי
והחרוזים, צליל פסיעות על החצץ המבהיק, ציחקוקים ומילים, צניפת
הסוסים ונביחות הכלבים, כל אלו נשמעים עד למרחוק.
הנשים מוזמנות אל חדרי האירוח והגברים מתבקשים להגיע לאולם
ההסבה הספון בקירות עץ ותגליפי אניות. תיבה גדולה נישאת לשם.
המרקיז פרדיננד נכנס אל החדר והאורחים משתחווים לפניו. לאחר
תום הטכס הידוע, הדוכס מברך את מארחו ומוסיף: יהיה לי לעונג
רב אם תואיל לקבל תשורה נדירה זו, אשר מקווה אני, כי תעשיר את
אוסף הצדפים של שושלת מדיצ'י המפוארת.
רחש עובר בחלל החדר, פרחי היסמין וצפורני החתול מטים מעט את
גבעוליהם, כדי להיטיב מבט.
פרדיננד אינו מצליח להסתיר את סערת רגשותיו. מהתיבה מוצאת
בזהירות דמות אישה דקיקה, עשויה כולה מצדפים פסטליים כה
פריכים,
עד אשר כל הנוכחים עוצרים את נשימתם באחת, כדי שמלאכת האמנות
הזו לא תתפורר.
פרדיננד ניגש ראשון. הוא מביט בפליאה בפסל העדין . נדמה לו כי
מדי פעם, הדמות הכמעט שקופה, נעלמת מעיניו לחלוטין, כאילו ענן
ערפילי מסתיר אותה והיא נגלית בשנית. כל פרט בשמלתה שונה
ומיוחד, אינסוף של גוונים וצורות. הוא מבחין בצדף אשר רשום בו
מעין כתב יד לא מזוהה בשפתו , אך שוב מכסה הערפל את פסל האישה.
כשמעביר פרדיננד את מבטו אל עיניה המשובצות באבנים תכולות
שקופות, הוא מרגיש כטובע, מסתחרר ומועד.
למחרת, מעט לפני הזריחה, פרננדיה מתעוררת לרחש בקומה הראשונה.
היא עוטה על עצמה חלוק, נועלת את נעלי הבד בגוון החמאה ויורדת
בשקט במדרגות הספירליות כסליל של קונכיה. הרחשים ממשיכים
ומגיעים מכיוון חדר ההסבה. ליבה של פרננדינה פועם בחוזקה. היא
עומדת מאחורי דלת האולם ומקשיבה (בעדותה כעבור שנים, היא תישבע
כי שמעה רחש של גלי ים וקולות בכי חרישי של אישה או ילדה),
ומשמסובבת היא את ידית הדלת הכבדה נעלמים הרחשים באחת. בשבריר
שניה היא מספיקה לראות תבליט אחד של ספינה, הנעה בקיר העץ
וחדלה. דמות אשת הצדפים עומדת בצד החלון הגדול. קרני השחר
הראשונות מאירות את פניה החיוורת. פרננדיה מביטה בה לראשונה
בהשתאות מהולה ביראה . מבלי להבין,
עיניה זולגות דמעות .אדי הדמעות המלוחות אינם מאפשרים לה לראות
כי אשת הצדפים, גם היא בוכה ללא קול. |