חולות נודדים עושים לי את זה.
יש בהם לובן ואור ושלומות מרחוק.
חולות נודדים הם כמו בני אדם.
יש בהם חום ושחור וגרגרים דוקרים זעירים.
רוב הזמן חולות נודדים נשארים במקום.
כמו ים, כמו מדבר, כמו בית נטוש.
יום אחד אתה כאן, יום אחד אתה שם.

אמא שלי ברחה עם אבא. עזבו אותי לבד.
אמא שלי הייתה יפה וצעירה, אבא שלי מבוגר וחכם.
הם עשו אותי בכוונה, אבל אחר כך התחרטו.
בשיעור ספרות המורה אמרה שנכתוב על חולות נודדים.
אני ציירתי מלא צלבי קרס במחברת.
המורה שלחה אותי למנהל והוא העיף אותי מבית הספר.

הבית היה ריק. יום של חול נח בחוץ כמו שמיכה מחניקה.
יום ראשון של קיץ.
אנשים מזיעים.
חולות נודדים, חולות נודדים, חולות נודדים.
אין לי לאן למהר.
אני לוקח את הזמן.
לא רץ לשום מקום.
במילא הכל אותו דבר. משלב מסוים אתה מבין את זה.
לא שזה עוזר הרבה.
חולות נודדים, חולות נודדים.

חשוב למלמל הרבה.
לחכות שהימים הרעים יעברו.
למרות שימים רעים לא פחות עוד בפתח.
אין מה לפחד.
הגרוע ביותר כבר מאחורי.
אבא מת ואמא סנילית.
אין לי בגרות ואין עבודה.
לא אוהב לקרוא שייקספיר.
לא מבין את האנגלית שלו.
אבל כל זה לא נורא. כל זה לא נורא.
העיקר שיש אהבה.
אהבה,
אהבה,
אהבה,
חולות נודדים, חולות נודדים, חולות נודדים.