אביב וסתיו / הלאה הלאה |
שבילי עצי היער
המוליכים אי שם,
וממעל לבנה ושמש
מחייכים ועצובים כאחד.
במרחק הרים נישאו
והשלג עוטר ראשיהם,
ימת געגועיי במרחק
ניבטת כדמעת יהלום.
הלאה הלאה בשבילים
אל ההרים יובילו
וזכרונותיי כאנשים צועדים
ורגליהם הזקנות עייפות.
היהפכו ההרים לבקעה
התיבש ימת געגועיי?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|