"ההיפופוטם לא נוצר בידי אלוהים. הוא נברא בידי עצמו."
כך אמר לי הצ'יף הזקן משבט הנומבקולו לפני שלקח עוד שכטה
ארוכה ממה שנשאר מהפילטר המשומש של סיגריה מדובללת.
ישבתי בשקט על סלע הבזלת השחור לצד המדורה הלוחשת מביט בשקט
ומקשיב למיליוני הכוכבים שעיטרו את החושך הסמיך של לילה
אפריקאי שחור. שלושה ענפים התפצחו להם בנחת משחררים מעט חום
ומאירים לרגע את פני. שלחתי מבט ארוך ומתחנן לעבר הצ'יף, מקווה
שיסביר לי מעט את דבריו הסתומים. הדקות חלפו לאיטן יחד עם
שרידי הקפה השחור שבכוסות. אף אחד לא מיהר לדבר או לשתות. נראה
שחוץ מלעצים שבמדורה לאף אחד לא בוער.
"תראה" אמר לבסוף הצ'יף מסמן לי בעניו שקלט את מבטיי החצופים.
"אבות אבותיהם של הפרות, הגנו וההיפופוטם נראו בסך הכל די
דומים, אלוהים ברא את כולם, פיזר אותם בתוך הסוואנות הירוקות
ושלח אותם לנפשם לראות באחו. הם הסתובבו בין כרי הדשא העצומים
בורחים מידי פעם מאריה רעב או מצייד אמיץ אבל בסך הכל הם חיו
חיים פשוטים ומאושרים. היחיד שלא היה מרוצה היה ההיפופוטם. הוא
נדד לכאן ולשם אבל משהוא בתוכו לא נרגע. לאט לאט הוא התחיל
להתעצבן ולהרגיש שבעצם אף אחד לא שם לב אליו. הוא ניסה להבין
למה אף אחד לא מחפש את חברתו. הוא התחיל לחפש סיבות מה יכול
להיות לא בסדר. לבסוף, אחרי הרבה תהיות והמון התלבטויות נתקעה
לו בראש המחשבה ש... הפרווה שלו לא מספיק מבריקה. זאת אומרת
הוא הרגיש שהוא הלך וצפה והתבונן בכל החיות וכולן נראו בעיניו
הרבה יותר מבריקות. הוא הרגיש שרק לו יש עור כזה אפור ופשוט
ובטח רק בגלל זה שאף אחת מהחיות לא רוצה להיות חברה שלו.  ככול
שהוא חשב על זה יותר ויותר הוא רק המשיך להתעצבן, הוא ידע שזה
פשוט לא פייר. הוא החליט שאין מה לעשות, אם לו אין פרווה יפה
שכזאת אז הוא כבר ידאג שהחיות האלה לא יישארו נקיות.

בערב, כשכל החיות הלכו לשתות ממקווה המים נעמד לו בשקט
ההיפופוטם בקצה הרחוק של הבריכה. אף אחד לא חשד בכלום הרי כולם
ידעו שהיפו הוא אוכל עשב מובהק. כשכל החיות הסתדרו בשולי
הבריכה והושיטו את צווארם הענוג אל המים פתח ההיפופוטם בדהרה
והשפריץ בוץ על כל מי שעמד בסביבה. כולם ברחו במבוכה ורק
ההיפופוטם צחק סוף סוף בהקלה.
תבין, מוזונגו, זה לא היה פשוט לכל התאואים והפרות לשטוף את
עצמם מהבוץ כי למים עצמם הם הרי לא היו נכנסים מפחד התנינים.
ההיפופוטם חזר על התרגיל מידי פעם. ומאז, כל פעם שהיה רואה פרה
או זברה מלאה בכתמי בוץ הוא לא היה מפסיק לצחוק.
כך עברו להם הימים עד שיום אחד אמר עגל אחד לאמו הפרה: "אימא,
תראי את ההיפו הזה, הוא כל כך מצחיק, ממש כדור של בוץ עם
רגליים" ההיפופוטם פשוט לא שם לב אבל כל פעם שהוא השפריץ בוץ
על האחרים הוא חטף בעצמו יותר מכפליים וככה הוא באמת נהיה החיה
הכי מטונפת בסאוונה.

כשההיפופוטם הבין איך שהוא נראה הוא נתקף בדיכאון נוראי, הוא
רץ להתחבא בתוך האגם, הוא לא הסכים לדבר עם אף אחד והנחמה
היחידה שלו הייתה לאכול ולאכול כל היום עד שהוא השמין ונראה
כמו היפופוטם.

בקיצור, מוזונגו, אלוהים לא בורא חיות כאלה מכוערות. זה הכל
בידיך אדם לבן. אל תעשה לעצמך את מה שקרה להיפופוטם.