בחושך בשקט, בתוך גופי
חי לו יצור הבטן שלי
הוא מכיר מתוך נשמתו, נשמתי
הוא מקור סודותיי, כאביי, שמחתי

לפעמים נדמה שלרגע אני
כמעט מאבדת אותו ואותי
כמו לא מזהה את קולו, את קולי
לא זוכרת תחושת המגע בתוכי

ואז כדי לא להיות לבדי
להרגיש אותו שוב, כך בפנים לצדי
אני משחררת אותו
שינשום
שיטעם מהחופש, ימריא ויחלום

פתאום הוא משתגע
רוקד בטירוף
ואני רגועה, נצמדת לגוף
מחבקת חזק מתוך הנשמה
נאחזת בו כך
עד כלות נשימה

שם, בחוץ, הוא שולט בכוחי
סוחף ומושך אחריו את כולי
פתאום זאת אני הקטנה מסתחררת
שוכנת בבטן גופו
מסתתרת

אז אני מבקשת שיסכים ויחזור
לשקט לחושך
למקום המסתור
לתוך תוכי, לעומק חושיי
יצור הבטן, האור של חיי