חשבתי אולי נצא לטייל בשטח ההפקר,
במדרחוב השקט המפריד ביני לבינך.
פסיעותינו יהדהדו בין החנויות.
רק אנחנו. בועה בים הבדידות האפורה.
נקנה מנה פלאפל,
או שתיים.
בעיר העתיקה שלימינך,
רוחשים צללים אפורים,
מתעתעים בהולכים בסמטאות.
צללים אוכלי חירות אדם ומחשבותיו.
חיילים רדומים מתש"ח
כפופים בעמדות החולשות על העיר התחתונה.
נתמכים ברובה או קליע,
שולחים פנים חסרות מבע,
מתוך שכבה עבה של אבק הימים.
כשנגיע לגן העיר,
נשב על ספסל מתכת ירוק,
ילד וילדה ישיטו עפיפון אדום
בשמים כחולים עם ענן יחיד המצפה לבאות.
נצפה ברבורים אוהבים שטים ברגיעה
מנותקת מהבלי העולם שכולו הבלים
אביט אליך
ולא נדע שלווה. |