היא נמצאת בחדר שלה. יושבת על הרצפה הקפואה ולא מסוגלת לקום.
הראש שלה שעון על המיטה, וברקע מתנגנים כל השירים המלנכוליים,
העצובים, שהיא כל כך אוהבת. וכל תו, וכל מילה, וכל משפט רק
מזכיר לה אותו.

"אני לא מבינה איך יכולת לעשות לי את זה. תסביר לי בשם אלוהים
למה"
"אני ממש לא יודע מה להגיד לך... אני יודע שלא הייתי בסדר"
"יופי שאתה יודע. אז למה עשית את זה אם זה היה כל כך לא
בסדר?"

פלאשבקים מהעבר התרוצצו לה מול העיניים. היא לא יכולה לשכוח את
התקופה הכל כך ארוכה שהם היו ביחד. מסתכלת על החדר שלה, החדר
היפה שלה, שכל החברות שלה וסתם אנשים אקראיים אהבו. ועכשיו,
עכשיו אפילו החדר שלה מזכיר לה אותו. היא שונאת אותו.

"אני לא מצליחה להבין. אתה רוצה להגיד שכל השנתיים האלו שהיינו
ביחד היו זיוף? שלא באמת אהבת אותי? שהכל היה שקר?"
"זה לא נכון. את יודעת שלא"
"אם באמת היית אוהב אותי לא היית עושה את זה. אם באמת הייתי
חשובה לך אז בכלל לא היית חושב על לבגוד"
"זה ממש לא נכון. את יודעת שהיית ואת עדיין מאוד חשובה לי.
ומאד אכפת לי ממך. פשוט זה נגמר ו...."
"ופשוט החלטת לבגוד בי"
"זה לא היה ככה, זה לא היה מתוכנן"

מריצה במוחה את השיחה האחרונה, השיחה האחרונה והאומללה שלהם.
הדמעות זורמות שוב על הפנים שלה. נכון, הוא חלאה, והוא מנייאק,
והוא חתיכת בן זונה, אומרות כל החברות שלה, אבל היא עוד אוהבת
אותו. הן אומרות לה להיות חזקה, אבל היא לא מצליחה.

"אז רגע, אתם ביחד עכשיו?"
"אני לא יודע מה קורה הלאה..."
"מה יש בה שאין בי? נתתי לך את הכל. תמיד הייתי שם בשבילך,
ידעת שאני אוהבת אותך ומוכנה לעשות הכל בשבילך, גם הייתי דואגת
לשכב איתך מתי שרצית. מה, זה לא הספיק לך?"
"זה לא העניין..."
"אז מה כן העניין פה? אתה יודע מה, בסדר, אני לא מכריחה אף אחד
לאהוב אותי. אבל לפחות שתהייה בך טיפת הגינות להגיד לי ולסיים
את זה יפה"
"אני כל כך מצטער"
"גם אני מצטערת"

היא מגחכת לעצמה. הוא לא אשם. "זאת אשמתי בלבד", היא אומרת
לעצמה, "אני נתתי לעצמי לאהוב אותו, נתתי את הכל בשבילו,
האמנתי שזה יהיה לנצח. האמנתי שהוא לא יכול לבגוד. אבל מסתבר
שהוא כן. הייתי צריכה לדעת שזה מה שיקרה. הייתי צריכה לדעת
שבסופו של עניין אני אפגע".
היא כבר לא חושבת. היא הרוסה. לא אוכלת, לא ישנה, רק לוקחת שוב
ושוב כדורים, כדי שיסממו אותה קצת והיא תשכח.
אבל היא לא יכולה לשכוח.
נמצאת שם על הרצפה. לבד. והרצפה כל כך קרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.