לפעמיים אני חושב שאולי היה עדיף להיות כמו כולם. אנשים רגילים
הרבה יותר מאושרים אבל אני- אני מיוחד. אני יותר טוב מהאנשים
האחרים.
אתמול היה יום חורף חמים נסעתי לחל-אביב. זה היה יום פריחת עצי
הדובדבן. לי זה לא היה חשוב אבל היפנים מיחסים לעץ הארור
חשיבות רבה. בכל אופן עליתי על האוטובוס לבד. התישבתי לבד.
רציתי שאישה יפה כבת גיגל תשב לצידי ושנינו נהיה לבד יחד כמובן
שגבר כבן שישים התישב לידי והפריש רעשים מכל מיני עברים בגופו.
אחרי חצי שעה הינו בעיר הגדולה, תל-אביב. אני אוהב את העיר
הזאת בתל-אביב אתה תמיד לבד אבל תמיד יש אנשים סביבך. אני אוהב
אנשים למרות שהם כל כך נחותים לאומתי.הלכתי לאורך רחוב המסגר
עצרתי בשניצליה
אני וחברי תמיד צחקנו שאחי עובד שם כי פעם כשאכלנו שם אחד
העובדים כל הזמן אמר לי "אחי.." זה  הצחיק אותי. אני חושב
שפיטרו אותו כי כבר הרבה זמן לא ראיתי אותו. אולי הוא מת. בדרך
החוצה עברה לידי נערה יפה. חייכתי עליה והיא חייכה חזרה.
בחורות יפות תמיד מחיכות עלי אולי אם הייתי אומר משהו היה יוצא
מזה משהו אבל אני תמיד קופא במקום שאני צריך לדבר עם אישה שאני
לא מכיר. חוץ מזה אני לא מבין למה הן מחייכות עלי כל הבנות
שאני מכיר אומרות לי שאני מכוער. זה קשה לחיות עם מציאות כזאת
אבל...מה לעשות. לפחות הן מחייכות. בעוד המחשבות עוברות בראשי
אני כבר הייתי ברחוב לינקולן. עוד דבר שמפריע לי למה יש לו
רחוב מה הוא עשה לנו לעם היהודי. הוא סתם שיחרר כמה עבדים
שחורים. אני לא חושב שאני גזען. אין לי בעיה אם גזעים זרים -
רק אם אנשים טפשים. אבל אני אוהב אנשים. מתישב בפארק בשינקין
השקיעה באה כל כך מוקדם. לא נורא זה רק יקל עלי. הייתי
בתל-אביב כדי להרוג משהו היה בי צורך עז להרוג יצוא חיי יצור
אנושי אדם. זה היה חלק ממני אולי זה בגלל שלא נטלתי חלק במספיק
קטטות.  כשהייתי צעיר . קניתי בירה תוצרת הארץ אני חושב  שזה
חשוב שנעזור למשק. חוץ מזה איך אני הייתי יכול  להרוג משהו בלי
לשתות משהו?. היו יותר מידי אנשים. אני אוהב אנשים. היה שם
קבצן אותו בחרתי להרוג הוא היה נטל על הכלכלה. שלפתי את הסכין
שלי ושחקתי בה כמה דקות.
כשלא היו אנשים זרקתי לו שטר של חמישים הוא היה מאוד שמח אבל
כשהוא ראה את הסכין הוא נבהל.
הוא לא צעק. לא הפיק אף צליל פשוט בכה. בטח היו לו חלומות.
הוא הבין שהם לא יתגשמו.
הוא מת. לקחתי את החמישים. ועזבתי. קניתי שוארמה בפינת הרחוב.
אני לא פחדתי רק הייתי מופתע כמה קצת השפיע עלי כל הארוע.
רציתי שזה ישנה אותי. הייתי משועמם מהאני הקודם אבל כן השתניתי
כשחזרתי הביתה אמא שלי צעקה שאיחרתי שהיא דאגה. לא עניתי לה
שתקתי הלכתי לישון. נרדמתי חשבתי שהיה לי קשה לישון אפילו לא
היו לי חלומות רעים. בבוקר לא הלכתי לבית ספר רק קראתי בעיתון
על מה שעשיתי. הידיעה הייתה כתובה בקטן בפינה הימנית של העמוד
הראשי "נרצח חסר בית". עיתונאים הם חלאות. מחר אני נוסע
לתל-אביב אני ארצח עיתונאי.