אין אף לא אחד אשר יוכל להאשימנו ובייחוד לא
אותי על שכל יומי רק לנגוס מנסה אני בפיטמת אם
קרה מוות סביבי ואני רעבה אמא חושבת שאני שובבה, שאת פרוסתו
האחרונה של סבא לקחתי בגניבה  כשאבא הולבש
בשימלה לבנה ופיזז לו בשיר לקולותיהם השמחים של כלבי
השומרים מחאתי כף לכבודו וגם אז לא חדלתי לכמוה לממתקים טעימים
התורות מתארכים למקלחות בכניסה אישה זועקת צרחה לשמיים שמי אפר
ופולחת מרחבי רזונה ואני כל כולי מתרעמת ומתברקת במקומי המונח
מי היה שותק לדברים שכאלה מי  הבוץ אינו יכול עוד להשקיעני בו
לאחוז בי ובמהירות רצה לשומר  
"למקלחות", אני דורשת, ובאיום עפר גורפת, רועדים הם נשמתם
בוכייה האם לא יזכו אף לא עכשיו לאמבטייה נקייה? השומר מביט
בדמותי והלאה אל אחיי הצועקים לי דבר מה, כנראה מריעים, מבקשים
במקלות אשר להם ידיים הינם את חזרתי ביניהם, אחותם.  

עוד לפני שאמא הגיעה וכיסתה לי את פי הבין השומר את מלוא
כוונתי
ובתנועת כת מהירה נקטפה מגופי    
אף לא אחד הרים את ראשו כל כולם מכונסים בתהיות מתפלאות נוכח
אושרם החדש  יוסל'ה מביט הלאה ניכחו ומועד, מבין בוודאי את
גודל הזכות   פרויק'ה הקטן פורץ בבכי, לא מבין הוא הקטן כי גם
התינוקות צריכים הם להתרחץ    אני מחייכת אליו ומיישרת רגליי
השמחות בהילוך של חייל  במי יבטח הוא אם לא בי, במבט? כך אני
אומרת
ורצה לאמבט