New Stage - Go To Main Page

שרי גמליאל
/
השקט שאחרי הסערה

היו לו את העיניים הכי יפות שראיתי, שפתים מושלמות, גוף מושלם,
היינו באמת זוג יפה.
חבל שזה היה צריך להיגמר ככה, אבל זו לא אשמתי! הסכין לא היתה
אמורה להיות שם!
זה כאילו הוא רצה בזה... הוא שם אותה שם בכוונה כדי להתגרות
בי, אז מגיע לו.
גם לי הוא תקע סכין בגב. עכשיו הוא יודע איך ההרגשה.

הכל קרה נורא מהר. מפחיד, אבל מרגע שראיתי את הסכין מונחת על
השולחן ידעתי שזה מה שאני הולכת לעשות.

לראות את העיניים שלו מתרוקנות מחיים, כמו הדם מתרוקן מהגוף,
את השפתים מאבדות את הצבע, את היד מאבדת את האחיזה.
מתחרטת?  לא.  אולי...
הוא פשוט ישב שם, חסר אונים, מופתע. או אה, כמה שהוא היה
מופתע! פעם הבאה שיחשוב טוב טוב לאן הוא מכניס את הזין שלו.





הזונה הזאת, גם כן חברות מצאתי לי.
אנחנו ביחד מכיתה ד' אבל היא מעולם לא הייתה החברה הכי טובה
שלי. היחסים ביננו מאז ומתמיד היו מוכתמים בצביעות.
היא ידעה את זה, אני ידעתי את זה.
הפעם מישהו שילם, חבל שזה היה צריך להיות הוא.

אני באמת חיבבתי אותו, נתתי את כולי,השקעתי, ויתרתי...
עכשיו כשאני מסתכלת, יש לו מבט מתנצל בעיניים, כמעט בוכה.
עכשיו הוא נזכר..
אז מה, כמה אני בכיתי... עכשיו תורו.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 20/3/04 9:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שרי גמליאל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה