הכרטיסים עלו לנו הרבה מאוד כסף, כמעט כל הכסף שהיה לנו!
אבל היא אמרה לי שאני לא ידאג - נסתדר.
לשנייה פחדתי - אולי אנחנו לא עושים את הדבר הנכון!
אבל אחרי שנייה של חשיבה הבנתי שהכל בסדר -
הריי כל דבר שהיא עושה זה מוצלח! נצליח להשיג את הכסף להמשיך,
נגיע למקום הקסום בלי בעיה - הכל יהיה בסדר! כמו שהיא אמרה...
הגשם התחיל לרדת - תמיד אהבתי גשם!
או יותר נכון תמיד לימדו אותי לאהוב גשם...
לא הייתה לי ילדות, לקחו לי אותה!
ואני חייב לברוח מהמקום הזה בשביל שלא ייקחו לי את החיים!!!
היא ואני גדלנו כל החיים שלנו ביחד, ידענו הכל אחד על השני.
אבל תמיד היא הכירה אנשים שאני לא מכיר!
היא הכירה את כל האנשים שאני הכרתי!
אבל האנשים שהיא הכירה נשארו אצלי כמסתורין!
היא אמרה לי שהיא תפסיק את הקשר שלה עם האנשים האלה,
אבל דווקא היום, ביום שלנו! ביום הגורלי של החיים שלנו -
היא מעלה אותם עוד פעם! היא אמרה שהם יפגשו אותנו בתחנה
הסופית!
היא אמרה שזאת פעם אחרונה שהיא תיצור איתם קשר...
האמנתי לה! תמיד האמנתי לה! לפעמים הרגשתי חרטה, אבל תמיד
חזרתי בי!
עלינו על הרכבת והרכבת הייתה עמוסה באנשים...
כולם כנראה רצו לברוח כמונו, הרגשתי את הרצון לברוח באוויר!
כנראה כולם גם האמינו שהם יגיעו למקום הקסום -
כי הרי בלי אמונה אף אחד לא היה מסכן את החיים שלו!!!