|
ללוסי
לאריאל
לשימעון
כשאמרת:
עכשיו עליך לשתוק,
ניחם העובר והתם.
עכשיו עליך לינוק,
לא עוד לישמע ולייחם.
כי אני את שלי הן אמרתי
ואת את שלך הן שתקת.
ואני את שלי הן צעקתי,
ואת את שלך רק אמרת.
מתמיד היה הוא חושך,
מתמיד היה בו תוו אור.
שגם אם חיוור ואפור הוא,
נוגה ופועם מלחדור.
כי אני את שלי הן אמרתי
ואת את שלך הן שתקת.
ואני את הן צרחתי,
ואת את שלך רק לחשת.
עלתה שקיעה והפציעה,
שקיעות דינן רק יורדות,
עלתה בהקה והקרינה
כבתה עת חדלה בת הצחוק.
כי אני את שלי הן אמרתי
ואת את שלך הן שתקת.
ואני את שלי לא דיברתי,
ואת את שלך שוב אמרת.
כך אמרתי,
דום הינדום, אנא שתוק
ואת, האם כך אמרת?
עדיין ניצבת רחוק. |
|
בירוקרטיה זה שם
נרדף לחוסר
אחריות
קולקטיבית.
הייתי במשרד
הרישוי באשדוד,
ותנו לי רק
לצעוק בקול,
שנמאס לי
מפקידות מאופרות
מדי בסגנון "יש
כרטיס חבר
מועדון" שכל מה
שהן יודעות
לעשות זה להוציא
את המרמור שלהן
על חסרי הישע.
התמרמרתי על
המערכת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.