גיא שלי, אף מכתב שרשמתי, אף מילה שאמרתי בחיים לא תוכל להסביר
את גודל האהבה שלי אלייך. מי כמוך יודע שכשאתה מאבד משהו העולם
חרב עלייך כאילו השמיים נפלו הכוכבים נעלמו נשארת אתה בודד מעל
האדמה שמאיימת להיפתח כל שנייה ולבלוע אותך אל תוך היקום הזה
הבודד הזה, הכואב הזה, והמר והאכזר הזה שנקרא צער שאם תעיז
לשקוע בתוכו אף אחד לא יצליח להוציא אותך משם חוץ מאותו בן אדם
שתאהב כל כך שיבוא ויושיט לך יד לעזרה. ועד שהוא יבוא תאפוף
אותך ארשת אדישות, חוסר היכולת הזה להתרכז, הרצון הכל כך עז
לשמוח שנכשל שוב ושוב, הקושי בלהביע את עצמך במילים. הדיכאון
הזה ששקעת לתוכו גדל וגדל ואתה הולך ונופל לא יודע מתי תנחת
ותגיע לקצו שהוא גם קצך או מתי מישהו יושיט לך יד. אתה פשוט
מעופף בתוך הלא נודע הכואב הזה העולם העצוב והצר הזה שבנית
לעצמך בתוך הלא נודע הזה. והכאב כל כך עצום שנגמרו לך כל
הדרכים להביע אותו וכשאתה רואה תא המישהו הכל כך יקר הזה
שפתאום בין רגע איבדת אתה מתפללת ומקווה שהוא יעזור לך, יזרוק
איזו מילת עידוד, יעיף מבט לעברך. אבל לא, כל תקוותיך היו
לשווא להפך במקום לעודד אותך הוא העליב ופגע בך, במקום להעיף
מבט הוא השפיל מבט והעדיף לא להסתכל בעינייך העצובות  כי "מה
שלא יודעים לא כואב" ואתה עכשיו כל כך קשה לך והושפלת עד עפר
צריך להעמיד פני חזק להתנהג כאילו לא איכפת לך וזה קשה וכואב
ובלתי אפשרי. אבל בכל זאת אתה תלך ותראה אותו שוב ותתקשר אליו
שוב ותחלום עליו שוב ותחשוב עליו בלי הפסקה כי אומנם כל כך
כואב לך ורע לך כשאתה רואה אותו אבל כל כך בודד וריקני שם בתוך
העולם הזה שלך שאתה פשוט מרגיש מזוכיסטי אבל אתה ממש חייב
לראות אותו. האהבה הזאת שתמיד חלמת עלייה שכתוב עלייה בכל
הספרים ושומעים עלייה בכל השירים ורואים אותה בכל הסרטים האהבה
הראשונה הזאת שתמיד מתוארת כהרגשה מדהימה ובלתי ניתנת לתיאור
כל כך מכבידה עלייך והרגש הזה שצריך להיות כל כך טוב וכיפי
ואמיתי מתבדה לך שכל מה שאתה מרגיש זה בעצם כאב. והחודש הזה
שאהבתם כל כך ונהניתם מצטמצם כל כך מול הזמן שמתבזבז על הכאב
העצום הזה. העיניים האלה שתמיד צוחקות ומחייכות נהיות עצובות,
בוהות ולא מתרכזות. והפה הזה שפעם כל יעודו היה רק לנשק רועד
מקור הבדידות. והדמעות האלו שבזמנים טובים באו רק מצחוק הולכות
ונגמרות וגם כשאתה מרגיש כאילו בכית יותר מידי ואין לך כבר
אנרגיה ואין לך כבר רצון לבכות עוד תהיה מופתע כל פעם מחדש
לגלות את מלאי הכוחות שהצטבר רק בשביל שתוכל להמשיך לחשוב על
אותו דבר יקר וחשוב שאיבדת בין רגע. ורק בשביל שתוכל לרחם על
עצמך ולשקוע עמוק יותר ויותר בתוך העולם הזה שיצרת לך. עולם
הצער...