זה היה בסוף הקיץ

היא הביטה לשמיים הכחולים מנגבת דמעה שבאה בגלל גרגר אבק שריחף
על יד כביש מהיר מספר 6.

המכוניות המעטות שנסעו שם חלפו על פניה כמעט מבלי להבחין בה
יושבת ליד הרכב וממתינה לגרר, זאת הפעם השלישית השנה שהוא
מפסיק את חייו לפתע ללא התראה מוקדמת, הפעם הראשונה הייתה לפני
כחודש בדיוק כאשר היא הייתה בדרך למפגש רומנטי נוסף שלא היה
צפוי להגמר בסוף טוב.

השניה הייתה רק לפני שלושה ימים כאשר אחד החלקים שהמוסכניק
ציין החליט להחזיר את חייו לבורא, והיום זאת הפעם השלישית.

היא הייתה בחורה עליזה כל חייה, סיפרו עליה שהיא תמיד מחייכת
חשבה לעצמה בזמן שהמבט במראה הראה ההפך, "חבל שהם לא רואים
אותי עכשיו" אמרה ללא קול בזמן שמד הטמפרטורה האישי שלה הרקיע
שחקים. הפרצוף שלה שהיה לבן בדרך כלל היה ברגע זה אדום והגרוד
בעין רק הוסיף לאדמומיות.

כמעט שעה וחצי שהיא ממתינה בסבלנות ללא תלונות והיא אפילו לא
יצרה קשר בפעם הרביעית אם חברת הגרר, הם אמרו לה שזה עד שלוש
שעות כאשר היא עשתה את הביטוח אולם מי ציפה שבכל פעם זה יהיה
שלוש שעות.

בפעם הראשונה לפני חודש זה היה שעתיים ו-45 דקות, היא לא
האמינה אז שזה קורה לה, והדבר הכי מעצבן זה שהדייט שלה במקום
לשאול אם לבוא לעזור אמר "טוב אז בפעם הבאה", כמובן שלא הייתה
כזו, בטח לא איתו וגם לא אם אחרים, ראוי ואולי רצוי שהוא וכל
שאר החברים שלו ילכו להזדיי.. או לפחות משהו קרוב, למה תמיד
שכן צריך איזה גבר בסביבה אין אף אחד פנוי.

בפעם השניה זה היה במרכז העיר, 12 גברים צפצפו לה ארוכות כדי
שתזיז את הרכב, אף אחד מהם לא חשב לצאת מהרכב ולעזור לה להזיז
אותו, או חלילה לשאול אם אפשר לעזור במשהו אחר. כל מה שהם עשו
זה נפנפו בידיים שלהם וקיללו איזה קללה או שתיים על נשים
שנוהגות, כאילו שאימא שלהם נוהגת טוב יותר, בכלל היא לא הבינה
מה יש להם שהם חייבים תמיד לנסוע בשמאלי על איזה מאה ושלושים,
מה זה שהחוק אומר שמותר מאה זה בטח כי משהו הבין שלא חובה
לעשות תאונה בכל נסיעה אלא רק אחת לכמה נסיעות.

והפעם עוד 20 דקות זה שלוש שעות, לפני 10 דקות אמרו לה שהגרר
כבר כמעט שם, וכלום חוץ מקצת מכונית שעברו שם פה ושם שום גרר
לא ניראה באופק, לקח לה לפחות חצי שעה לתפוס אותם, ויחד אם
החצי שעה הזו זה אומר שהיא ליד הכביש הזה כבר לפחות שלוש שעות
ואלי יותר, הייתה לה תחושה שהיאוש מתחיל לזחול פנימה, ללטף
אותה במקומות שרק היא מכירה, בחורה בסך הכל כמה שניים אחרי
צבא, עובדת לומדת כאשר יש זמן, חבר זו המצאה של משהו אכזרי
מאוד, אולי של אחת החברות שלה שמחליפות אותם כמו סדינים אחת
לכמה ימים, מאהב זה יותר פשוט אבל פשוט לא הקטע שלה, וסתם משהו
לדבר איתו, אז בשביל זה המציאו מכוניות, את כל התסכול והכעס
ואפילו חצי מהומור שלה היא שפכה ברכב הזה, אז לא פלא שהוא
יחליט למות דווקא היום שוב, כל פעם שהיה לה משהו לומר היא
הייתה נכנסת לרכב שלה, מתניעה ונותנת למילים לצאת מבלי לדעת
כלל לאן היא נוסעת, זה משום מה מעולם לא הזיז לה לאן היא תגיע,
זו הייתה התרפיה שלה, החברות שלה לא הצליחו להבין למה היא כל
היום בדרכים, ויותר גרוע למה ברכב בין יותר מעשרים שנה, אבל רק
היא ידעה כי להפרד ממנו יהיה יותר קשה מכל דבר אחר, הוא שמר
בתוכו זיכרונות עתיקים, הנשיקה אם השחום לפני שלוש שנים, הבכי
על הכישלון במבחן משנה שעברה, התאונה שבה הוא הציל לה את
החיים, ובכלל הרעש של המנוע שכל כך הרגיעה אותה, איך היא תוכל
ללכת לרכב אחר, איך היא תוכל לנהוג במשהו שהוא לא הרכב הזה
שלה.

מאחוריה נעצר רכב חדש, מרצדס נוצצת שחורה, היא הביטה לאחור
וראתה כי מי שנימצא שם לא יוצא כלל מהרכב אלא רק בוחן את הרכב
שלפניו בו היא ישבה, הכעס התחיל לחלחל לתוכה, לא מספיק שהיא
יושבת שלוש שעות בחום, לא מספיק שהיא לא רואה את הגרר, גם
אחריו איזה הדיוט החליט לעצור מאחוריה ורק להסתכל בלי לצאת
ולהציע עזרה. המחשבה לא הספיקה להעלם כאשר הדלת במרצדס נפתחה,
וזוג רגליים משך עכשיו גוף של איש בין לפחות 50, קצת מקריח,
חולצה משובצת שניראה כאילו יצאה עכשיו מחנות בצפון תל אביב,
מגפיים שחורות ומכנס עור שחור של רקדן במועדונים, הדמות המעט
כרסתנית התקרבה אליה תוך כדי זה שהיא מזכירה לה איזה סרט ישן,
הוא נעמד ליד החלון תוך שהוא מגרד באזור מבושיו ואז התכופף
והביט בה, פרצוף אם זקן לבנבן בין יומיים ועניים מכוסות משקפי
שמש שחורים הביט בה.

"הכל בסדר" שאל והתרומם להביט בנוף שסביבו.

רק זה היה חסר לה שאיזה תרח זקן יציע לה עזרה, "כן הכל בסדר
אני סתם נחה מהדרך פה בצד" ענתה לו במחשבה "לא אני תקוע, הרכב
בפעם השלישית החודש מת" אמרה.

הוא שוב הביט בה " חשבתי ככה, ראיתי אותך כאשר עברתי בצד השני
לפני שעה ועכשיו כאשר חזרתי וראיתי שאת עדיין פה הנחתי שמשהו
לא מסתדר, את יודעת מה הבעיה?"

היא הביטה בו, הנה הירידה הראשונה שלו, הוא עומד לצחוק עלי,
אני אישה אז בטח שאני לא אדע מה הבעיה בעוד שהוא גבר שבגברים
אם מכנסי עור בתוך שלוש דקות יניע לי את הרכב, ואם המזל שלי
בדיוק גם הגרר יגיע, "לא אני לא יודעת, הוא פשוט נכבה פתאום".

"תנסי להניע, בואי ניראה מה הוא יעשה" אמר תוך כדי זה שהוא
מתרחק מהרכב, "הייתי פעם מכונאי, אולי אני אוכל לעזור."

"ידעתי" אמרה לעצמה בשקט תוך כדי זה שהיא מנסה בפעם השלושים
להניע, "תמיד חייב לבוא איזה מיליונר שהיה מוסכניק ולעזור
ולהציל את הנסיכה שבמקרה הזה היא לא ממש נסיכה אבל בכל זאת
שיהיה אולי ניתן יהיה לעוף מפה. "

היא ניסתה להניע וכמו קסם הרכב התניעה בפעם הראשונה.

היא לחצה על הגז מעט כאילו מסרבת להאמין, והביטה בבחור שחייך,
"נו יש לך מזל, על הפעם הראשונה, איזה מזל שאני עברתי פה אחרת
עוד היית ממשיכה להתייבש." סיים והסתובב מתחיל ללכת לכיוון
הרכב שלו.

"חכה רגע" היא זינקה החוצה מרכב. הוא נעצר עם פרצוף תוהה,
"צריכה עוד משהו"?

"אני יודעת שזה ישמע לך מוזר אבל" ניגשה אליו "היה לי יום באמת
מחורבן היום, למעשה היו לי שלושה חודשים מחורבנים אם אני באמת
מסתכלת אחורה, אתה חושב שאולי שינית לי אותם עכשיו כאשר באת,
אולי אתה הפכת לי את אלת המזל?" הביטה בו מעט במבוכה לא יודעת
איך יגיב.

הוא הרים מעט את הכתפיים, "אם כן הרווחת אפילו שלא עשיתי זאת
בכוונה." הסתובב שוב והתחיל ללכת לכיוון הרכב.

היא החלה ללכת אחריו "שוב סליחה רגע" אמרה והוא נעצר שוב
מסתובב אליה. "אולי בא לך ללכת לשתות משהו " שאלה, לא בטוחה
למה.

הוא הסתובב והביט בה, "תשמעי גברת, אני לא יודע מה את חושבת
בסך הכל ראיתי משהו שאולי צריכה כוס מים ובגלל שאני יודע כמה
חם ושראיתי שאת תקועה כל כך הרבה זמן נעצרתי ובמקרה הרכב שלה
הניע, אני לא.." ואז השתתק מביט בה.

העיניים שלהם יפגשו לרגע ואז חייך "טוב אם את רוצה אבל שתדעי
אני רק הנהג ברכב הזה לא איזה מיליונר צמרת" היא חייכה אליו
והחלה ללכת לכיוון הרכב שלה, תוך כדי זה שהוא נכנס למרצדס.

היא החלה לנסוע והוא אחריה, המילים יצאו ממנה בשצף לא סגורה על
עצמה, שואלת מתלבטת עונה לעצמה, והוא שתק כל הדרך, לבסוף סיימה
לדבר לרכב שלה וראתה כי המרצדס עדיין אחריה, היא הופתעה לרגע
ואז נזכרה כי הזמינה את הנהג לשתות, צוחקת אמרה שוב לרכב שלה
"מעניין אם הוא כבר חושב שאני משוגעת או שאולי גם הוא מדבר
לרכב שלו.