ואתה?
יום אחד אתה תפגוש מישהי. היא תהיה מאוד מיוחדת בעיניך,
מצחיקה, אשת שיחה מרתקת. יהיו לכם אינסוף מכנים משותפים ומעין
סודות קטנים שאף אחד, כולל אני, לא יבין. היא תהיה יותר פראית
ממני וקצת יותר מטורפת, פחות יציבה, כך שהיא אף פעם לא תהיה
משעממת. תהיה לכם אחווה שאני לא אהיה חלק ממנה כי היא תבין
אותך במישורים שאני אף פעם לא הצלחתי להבין, שאתה אף פעם לא
גרמת לי להבין. אבל היא הייתה שם, לפעמים היא עדיין שם. איתה
זה הרבה יותר קל.
חוץ מזה, החזה שלה יהיה גדול ועגול ושופע, כמו שאתה כל כך
אוהב, הרבה יותר משלי. והיא נוטפת סקס, מזמינה, מהפנטת. היא
תהיה מעולה במיטה, יותר טובה ממני, אתה תגלה בהפתעה מסוימת.
אני לא אהיה מופתעת. אתה בטח תרגיש הקלה עצומה. זה הסיכון הכי
גדול שלקחת על עצמך, אחרי הכל, לא?
אולי המחשבה האחרונה שלך תהיה 'איך יכולתי לעשות לה את זה?'
בזמן שתבהה בעיניים מזוגגות בגופה העירום, אולי לא ממש מושלם
אך בהחלט יפה משלי. אותן שברי מחשבות ייעלמו יחד עם שאריות
ההגיון שלך אחרי שתמשש את העור החלק-כמו-שיש שלה, את השדיים
הענקיים שלה. זה יהיה הזיון הכי טוב והכי ארוך שהיה לך בחיים,
כל מגע שלה יהיה כמו מכת חשמל. והיא? היא תגיע לאורגזמה פעם
אחת ועוד פעם, כל כך בקלילות, ללא מאמץ, שלא כמוני, קרה,
נוקשה. כשהכל ייגמר בזיקוקי דינור וצווחות עונג, האגו שלך תופס
כבר את נפח החדר, אתה תשכב על המיטה שלה בצד שאני הייתי ישנה
בו לפעמים. אולי אפילו תריח את הריח של השמפו שלי העולה
מהכרית. באותו רגע אולי תרגיש צביטה קטנה של אשמה אשר תימוג
כשהיא תסתובב ותתרפק עליך, תשעין עליך את החזה המדהים שלה
ותגרגר כמו חתולה שבעה.
אחרי רבע שעה, כשתזדיינו שוב, אתה כבר לא תחשוב עליי. אחרי
יומיים, כבר לא תזכור איך קוראים לי.

אחרי זמן לא רב, אתה תעבור לגור אצלה בדירה. אתה תבשל, היא
תדאג לניקיון, אתם תארחו כמה מהחברים שלכם בערב, חברים שהיו
פעם שלי. מידי פעם תתגלגל אליכם איזו שמועה כזאת או אחרת: "היא
עברה לגור ב... סיימה לימודים... לא, היא לא בארץ... האמת שהיא
שותה קצת יותר מידי... כבר אין לה סבלנות... שמעתם שהיא הפסיקה
לגמרי לשיר?"
אתם בטח תלבשו הבעה כואבת ומלאת חמלה ותמלמלו איזה משהו. אתה
תקשיב רק בחצי אוזן עם היד שלך עליה, שולח ליטוף מהיר לחזה
הבומבסטי הזה, שולח מבט חטוף למחשוף הקורץ שלה.

מי היה מאמין? ואתה אמרת שאתה בכלל לא אוהב בלונדיניות...