מה שקורה זה שאני מתחיל לכתוב משהו ביום
שני נניח
של איזה שבוע
ובמשך כל אותו שבוע אני מנסה לסיים את זה איכשהו
לפעמים אני מוחק ועוזב את זה לפעמים זה נשאר כמו שזה ועובר
למסמכים שלי לא גמור

יום שישי הוא יום הוויסקי
יום אידיאלי למצוא סיום הולם להתחלה ואמצע
לפעמים זה הולך לפעמים זה נמחק
בלהט סופות שקשורות או לא קשורות לשיר הזה "הסופה"
או לשירי סופה אחרים
אבל קשורות לאופן הפיזור וחלוקה לשורות
העניין הוא שזה צריך לצאת כי אחרת זה נמחק
או עובר למסמכים שלי וזה עובר תחת שם שהוא בדרך כלל השורה
הראשונה של  
מה שזה
ושורות ראשונות אני לא זוכר
כי כתבתי אותן ביום שני נניח
והייתי עייף מדי רק מלחשוב
שהסוף יתברר רק עוד ארבעה לפעמים חמישה ימים
דברים כאלה משפיעים על הקצב
שלא במתכוון
לקורא חדש זה דבר חדש
הוא בונה לו את זה
בקצב שלו
אני נהנה כי כשזה קורה אני מופתע
ואין דבר משמח מלהפתיע את
עצמך
ועוד לטובה
ולעשן סיגר
ןלשתות
לחיי המלחמות שנלחמנו ולאלו שעוד נילחם
ביום שני נניח
שלא לדבר על
יום ראשון