בסדר, מחשבה נחמדה, אבל לאן? אפשר להגיד שאני כבר עפתי.
טוב, בלי כל הקטע של הכנפיים והכל, זה היה מין מטוס קטן כזה,
עם משענות כחולות כמו של האוטובוס שמוביל מפה לשומקום ומגיע כל
שלוש שעות, והוא הטיס אותי לסוף.
הסוף זה כזה דבר מכוער. כמה בתים נופלים וחתול אחד לבן שמיילל
בלילה ואחרי הצוהוריים, איזה בלרינה מכוערת מו הלילה, אבל לא
שופטים אדם לפי היופי, נכון?, גברת שולמן חסרת הגינה כמה כמה
ימים, ונגר זקן, סבא ג'פטו אעלק, אולי הסוף שלו, ומזלג ומהדק
סגול מטאלי.משהו יוצא דופן המהדק הזה.
על כמה מתערבים שבחיים שלכם לא ראיתם סוף?
סוף, מופרע ומטורף ככל שיהיה מכוער למרות שהוא נגמר בנשיקה או
דרקון מת או שמלה כחולה על סוס לבן, הוא עדיין יהיה כזה.
לפעמים אני תוהה איך נראת התחלה. היא בטוח יפה. אצילית כזאת לא
עקומה וזועתית כמו סוף.
מישהו דפק בדלת. אה, לא, רגע, אין דלת, מישהו דפק על הקיר בצד
הדלת והקיר התפורר. שלפחות יגיד סליחה, אני הכי שונאת כאלה,
באים, מפילים לנו את הבית, ואז אנחנו נשארים לבד בערמות של אבק
ורוח חמה ובורחים אפילו בלי להגיד סליחה!
לקחתי איזה בורג שהיה בסביבה,ואבא צחק משהו שהוא ראה על
הטלויזיה.
רצתי החוצה אבל מי שזה לא היה כבר הלך.
מילא. שלפחות למישהו יהיה פה סוף טוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.