שוב הריקנות הזאת
פתאום אין כלום
עכשיו יש זמן לחשוב
לחשוב על דברים שלא רוצה
לחשוב על הכאב
ואתמול כשהדמעות לא פסקו
כשהכאב התפרץ
התקשרתי אליו ולמזלי הוא כבר ישן
כי אתמול הייתי מסוגלת להכל
אני מחבבת אותו מאוד
אפילו אוהבת אותו באיזשהו אופן
הוא האדם היחיד שגורם לי לצחוק
רק לשמוע הודעה ממנו בבוקר
והחיוך עולה על השפתיים
אבל אני יודעת שזה כל כך לא נכון
וזאת תהיה טעות מצערת
הוא מבוגר מדי
והוא יכול לדרדר אותי
אבל אתמול זה כמעט קרה
רק למזלי הוא לא ענה