חזרתי הביתה לא מאוחר - מוקדם. השיער היה מזה מזוהם!
ראיתי שנשארו רק עוד 12 דקות לאסתי...
אבוי! רצתי למקלחת וחפפתי את השיער.
פיו! עכשיו הכל בסדר!
ת ו ד ה  ל א ל !
ראיתי אסתי המכוערת עם מגבת על הכתף.
ראיתי גם את שאר החברים של שבת.
היה חביב ונעים ביותר.
ואחרי כשעתיים נזכרתי להביט במראה.
יה יה יה!
היה פשוט מאמם.
השיער שלי נראה פתאום מעולה, לא מלא אבק וראסטות שלא בכוונה.
הוא גם כבר לא היה מסריח. מזה סבבה היה לי. חיוך. חיוך.
חיוך עלה על פניי!
ווהו... שמחתי לי...

כעבור יום:
הלכתי לבי"ס.
כולם אמרו לי: "יה רוני, איזה שיער יפה יש לך".
מזה סבבה היה לי.
חזרתי הביתה והיה לי יום טוב כזה.
לא היה לי משעמם, כי היה לי את השיער שלי.
יצאתי לטייל.
כשחזרתי השיער היה מסריח.
אבל לא היה לי כוח להתקלח.
בלה בלה בלה.