ואיך פתאום גדלתי
ואיני עוד מה שהייתי
פעם
בעבר.
ואני בין העתיד הרחוק הקרוב
למשחקי הילדות
רץ
במעבר.
אתמול
רק הייתי
ילד
תמים וביישן
בלי עול על כתפיו
מלבד התקווה.
והיום
מביט במראת הנשמות
ורואה כבר גבר
שרוצה פשוט
אהבה.
הסוכריות נזרקות בבית-הכנסת
ואני נטוע במקומי
כבול לכסאי
אכול מקנאה.
ובערבו של ל"ג בעומר
כשרק עושים על האש
אז זה קצת מבאס
שאין מדורה.
אך יש דברים בילדות שנראים כל-כך מטופשים
ודברים שעכשיו הרבה הרבה יותר מובנים...
ומהי האהבה אני עכשיו מבין באמת, ואותה חש
ו"עולם הגדולים", עד לא מכבר פרי אסור, מולי נפרש.
וההתחבטות נמשכת
כשרגליי ממשיכות במעבר
שבין עתיד לעבר.
והיירה עוברת
וממשיך לזרום בשעון
החול שלא נגמר. |
