חרא.

נשבר לי מהחיים האלה שבכל פעם מרסקים אותי על הקרשים.
נשבר לי מזה שבכל פעם שאני מנסה לקום משהו אחר מפיל אותי.
זה עולם מחורבן בלי צדק, בלי שום התייחסות לפייריות.

חרא שמרסק לך כל קצה של רגש של תקווה או נחמה-
אין דבר כזה עולם דמיוני- אין לי לאן לברוח יותר.
המציאות סוטרת לי על הפרצוף בכל פעם שאני מנסה להתחיל מחדש,
היא מושכת אותי למטה.

אין דבר כזה פיות, נכון?
אין כלום...

בכל פעם שפצע אחד מגליד מגיע משהו וקורע אותו מחדש.
אין פיות.

את מסתירה ממני דברים. גם את וגם הוא.
הכאבת לי בדיוק כמו שהיא עשתה.
אני לא אתן לעבר שלי להמשיך לפגוע בי. אני הולך להתחיל מחדש.
לבד. כמו שתוכנן לי תמיד.
אני משאיר מאחור את הכל- הכאב, את כל הכעס,
הרגשת הרעל שמחלחלת לי בורידים בכל פעם שאני מתפוצץ בפנים,
את כל היאוש.
אני הולך להשאיר מאחורי את כל מה שגורם להם.

אני אהבתי אותך. אני עדיין אוהב אותך, שאלוהים יעזור לי.
בטחתי בך.

אבל שום מילים יפות לא עזרו.
כלום .. שום נסיון, שום רגש, כלום. אסור לי לבטוח באף אחד.
הוא החבר הכי טוב שלי. ואת... את חלום.
חלום שתמיד היה מחוץ להשיג ידי אבל מעולם לא נתן לי מנוח
בלילה- תמיד הזכיר שהוא שם.
אין פיות יותר.

הבועה התנפצה והכאב גדול מידי. אין לי כבר דמעות.
זה כנראה הולך להיות האימייל האחרון שאני אשלח לך. מכאן אני
ממשיך לבד.



מילה אחת היתה יכולה לפתור הכל.

שלוש מילים הן המפתח לגן עדן שאותו לא אראה.
את כבר זרקת את זה למישהו אחר.



אין טעם - מסתבר שמעולם לא היה, נכון?



מכתב זה נשלח ליעדו דרך אימייל בערב שבת ה-28.2.04
הוא נשמר כאן כעדות וכתזכורת.

המלך מת- יחי המלך החדש.