מה קורה?
כבר לא יודעת. לא מנסה כבר להבין. ממזמן הפסקתי להתעסק
בפילוסופיות של האנשים שסביבי.
ממזמן הפסקתי להתעניין במה שלומך, ומה חדש.
ממזמן אני כבר לא חיה מבפנים.
ממזמן אני גופה מהלכת ללא נשמה. הכל רקוב.
ממזמן אני כבר חושבת על לעשות את הצעד הנוראי מכל לכולם, והטוב
מכל לעצמי.
אבל עוצרת. חושבת, ומפחדת.
ושוב מפחדת.
ממזמן כבר הפסקתי להיות האדם המאושר והצוחק שהייתי בעבר.
ממזמן אני כבר יושבת ימים שלמים במיטה עם הדיסקמן המקולקל ורק
בוכה.
ורק בוכה.
ממזמן אני כבר לא חושבת ולא חופרת בעבר.
למה הוא עשה פה, ולמה היא הלכה ככה...
הפסקתי להתעניין, הכל רקוב. ממזמן אני חוזרת על דברים פעמיים.
מנסה שיבינו.
נראה לי שאני אפסיק לנסות שיבינו.
אני אפסיק לדבר, לשמוח, לבכות, לראות, לשמוע.
אני אפסיק להיות גופה מהלכת.
אני אהיה גופה מתה. גופה מאושרת.
ללא כל בעיות.