3 בקבוקים מחייכים על הקיר. מחייכים אליה. אין להם שום סיבה
לעשות זאת.
זה קרה אחרי שהחבר שלה עזב אותה לטובת דירת פאר בניו יורק. הם
באו אליה בלילה.
שלוש מגבעות קטנות פרצו מתוך הבקבוקים, משאירים שובל זכוכיות
ירוקות בדרכם.
היא ישבה מהופנטת ולגמה מכוס הוויסקי השניה שלה, בטוחה שהם עוד
תופעת לוואי של המשקה. רק כשהם ישבו על ברכיה אחרי טיפוס מפרך
- מזגה את הכוס השלישית - הבינה שהם מאוד אמיתיים.
הם התיישבו בשתיקה ונתנו לה לבחון אותם בזמנה החופשי (מה שלא
היה קשה כל כך כי גובהם לא עבר שבעה סנטימטרים). היו להם אפים
קטנים ולבנים כמו כפתורי פלסטיק ואצבעות קצרצרות ושמנמנות.
כולם חבשו מגבעות ירוקות מחודדות. נראה שהם לא עטו דבר על גופם
אך הצינורות המקובלים לא התקיימו אצלם. הם היו חסרי מין.
הם מעולם לא דיברו אליה, באף לילה. הם פשוט באו ברגעים הקשים
יחד עם המשקה ושתו איתה או שחו בתוך הכוס עם הנוזל הצהבהב
המלאה דרך קבע. ויותר מכך - הם שעשעו אותה.
לתוכנית הגמילה לא באו איתה. כנראה שהם אהבו את המשקה. אבל גם
ככה היא שתתה אחרי כל מפגש, אז יצא לה לראות אותם הרבה.
הם באו ואחזו בה כשהקיאה ותמכו בה בדרך למיטה כל לילה ונעלמו
עם השמש העולה.
ערב אחד הם לא באו.
מאותו ערב ואילך הם נעלמו, מה שעזר לה להתמיד בתוכנית הגמילה
מאחר שבמילא מעולם לא אהבה לשתות לבד.