|
הכדור קופץ וחוזר בניתורו לגבהים חדשים
עובר לו בין מאות ידיים ועשרות אנשים.
איך הוא מרגיש ולמה?
האם הוא בכל זאת בודד ועד כמה?
מה בעליצותו מנסה הוא להסתיר?
האם כואב לו כשהוא נזרק על הקיר?
ושמסיימים איתו לשחק האם הוא מרגיש בודד?
האם בלילות הקרים הוא רועד?
ואז כדור חדש מבריק ונוצץ מופיע
ואת כל תשומות הלב הוא לוקח, האם אותו זה מפתיע?
לראות איך הילד שלפני רגע איתו שיחק ולכל מקום איתו לקח
פתאום מתלבט אם לזרוק אותו לפח?
האוויר יוצא ממנו ולאיש כבר לא אכפת
הילד שהיה חברו הטוב ביותר כבר לא מעיף בו מבט.
חייו נגמרים כגוש של עור בלוי
לשום דבר הוא לא ראוי.
איש אליו כבר לא ישים לב
הוא לא יראה את הפרקט מתקרב.
כבר לא יכודרר בשמחה וימסר בהנאה
כבר לא יהווה מושא לקנאה.
לפני הסוף הוא מקווה שלא ישכחו לו את תהילת העבר
אבל הוא כבר נשכח ונקבר. |
|
|
רגע, לא הבנתי
ת'קטע עם הגדי
ואמא שלו. די,
תסביר שוב,
בחייאת.
נו, בחייאת...
משה לא בפוקוס
בהר סיני. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.