ואז,
נפגשנו יום אחד על שפת הים
חזרתי בשחייה מיפו ויצאתי מהמים עם חזה נפוח,
נפוח, אבל יפה - לא כזה של מרימי משקולות
והיא עמדה ליד החסקה של המציל, מלמד,
לבד עמדה
בביקיני לבן, נקי
בכלל היא הייתה נקייה מאד,
מכף רגל ועד ראש
ויפה
מהתלתל הפרוע ועד הבוהן השובב
ושאלתי אם אפשר לשבת
והיא אמרה שהיא בדיוק הולכת
ושאלתי אם
ואמרה שתבוא מחר.
הרומן עם אפרת היה שריפה גדולה מדי
לא היתה דקה שלא נמצאנו זה בזו וזו בזה
ואם לא ברוח אז בגוף ואם לא בגוף אז בכל מה שנותר
הרומן עם אפרת היה שריפה גדולה מדי
ומהירה מדי
לא עבר חודש וגורשתי מהגן
ונקטעתי מאפרת
מעיניה, מליבה ומגופה...
חזרתי אל הים
והטבעתי יגוני
בשחייות
שהלכו ונעשו
אינסופיות
ומזככות
ומרככות
ומנחמות
ומשכיחות
וככה
יום אחד
חתרתי אל מחוץ לשובר הגלים,
כ-50 מטר אחריו, חבטה היד במשהו נוקשה ומחוספס
זה לא הבהיל אותי
הכרתי כל פינה בים
כל סלע, כל שרטון
כל קרש צף מאוניה טרופה
אבל פה? 50 מטר מחוץ לשובר הגלים של גורדון?
פה לא היה צריך להיות כלום..
כשהוא בא בפעם השנייה צעקתי
בעצם לא צעקתי
נצעקתי
הצעקה יצאה מתוך עצמה: וופ!
התהפכתי והספקתי להבחין
בצל אפור, ענק, חולף מלמטה כמו טורפדו
והתחלתי לחתור כמו מטורף בחזרה לשובר הגלים
כמעט הגעתי והוא בא בפעם השלישית והתחכך בי
ניסיתי להדוף אותו
והרגשתי איזו מסה עצומה מתנגדת לדחיפה
באפיסת כוחות מוחלטת הצלחתי לטפס ולעלות על השובר גלים
לפני שהוא יגיע בפעם הרביעית ואולי האחרונה
רבע שעה רעדתי בלי שליטה
עברו שם כמה שחיינים ושאלו
והתביישתי לדבר שטויות
אז הזהרתי אותם ממערבולות דמיונית
בסוף נרגעתי קצת וחזרתי אל החוף
נעמדתי מתחת לסוכה של המציל,
ושאלתי את מלמד אם יש כרישים בים???
ומלמד, שתמיד אמר לי
"אתה גם בדגל שחור יכול להיכנס"
אמר הפעם
"לך הביתה, למה כמה בירות כבר הורדת היום?"
למחרת החלטתי שמלמד צדק
ושסתם דמיינתי
עליתי על הבגד ים והאופניים
ובדרך קניתי עיתון, "חדשות", זכר צדיק לברכה,
ונפלתי על הסיפור המרכזי:
"כרישים בחוף תל-אביב"
היה שם ראיון עם הפרופוסור פישלזון מהמחלקה לביולוגיה ימית
שהסביר שבגלל גאות הנילוס והחום של רידינג
הם באו השנה להשריץ ליד החוף שלנו
ואם זה לא הספיק
היתה תמונה של דייגים מיפו שתפסו
אתמול! כשאני שחיתי מחוץ לשובר הגלים!!!
עמלץ כחול!
עמלץ, השם לבד מספיק בשביל להתפלץ
ואם זה לא מספיק
היתה עוד כתבה על
אחד שכריש טרף לו רגל
ב-1962
עבר המון זמן מאז
אבל אותי זה לא הרגיע
אני צריך להיות הבא בתור???
כי תבין,
אם אתה מגיע לים פעם בחודשיים
ומשתכשך במי-אפסיים, מילא
אבל אם אתה יוצא כל יום לעומק ועוד פעמיים
אז...
ובכל זאת ירדתי לחוף גורדון
נשכבתי על הבטן וטמנתי את הראש בחול
השתדלתי לא לחשוב על כרישים בכלל ועמלץ כחול בפרט.
הרעש של כדור הגומי והמטקות והמשרוקית של מתי ואווה אלופי כדור
הרום
לא נתן לי להרדם,
העמלץ חזר והתחפרתי עוד יותר עמוק בחול החם...
מיקי?
קול מתוק העיר אותי מהסיוט
פקחתי עין מיותרת,
הלב יודע גם מבלי לראות
והיא עמדה שם, בביקיני הלבן והנקי, יפה עד לכאב
אפרת
חשבתי שכבר איכשהו הצלחתי לשכוח אותה,
אבל הפצע שהגליד התחיל שוב לדמם
בעצם, הוא לא נרפא לי עד היום
את החיים הייתי נותן
בשביל להיות שוב לצידה
אפרת...
והקול המתוק מכל הקולות בעולם, שאל... ספק שאל, ספק הפציר...
"מיקי, אתה בא איתי לעומק???"
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.