פעם ראשונה
בארץ
יושבת לבד בבית קפה.
כולם הבריזו לי. בעל הדירה הבריז, סיפר שהיה לו פנצ'ר ואמר
שיופיע עוד כשעה.
השותפה נתקעה בבית.
ידיד שגר לא רחוק ונמצא תמיד בשעות האלו בבית, היה הפעם
בעבודה.
והכי גרוע - הסוללה של הפלפון הבריזה לי, נגמרה כמעט לגמרי.
ישבתי לי על ספסל והסתכלתי על העולם.
ישבתי והרהרתי, הרהרתי זו לא מילה מספיק מדויקת שמשקפת את
הפעולה. בצרפתית יש לזה מילה מדויקת - Reflechir.
לחשוב פנימה...
אז התיישבתי לי לבד בבית קפה והזמנתי איך לא - קפה
הפוך קטן.
בחיים לא ישבתי בבית קפה בארץ לבד... בחו"ל יצא לי פעם או
פעמיים אבל זה היה אחרת.
יצא לכם פעם?
תמיד ריחמתי על אנשים ששמעתי שהולכים לסרט לבד. יש בזה משהו
עצוב בעיני... משהו נוגה
והנה היום למרות כל האנשים שמקיפים אותי באהבה
נזקקתי ללבד הזה.
מחפשת את השקט הנפשי שלי, מנסה להבין לאן אני שייכת בעולם הזה
שהוא קצת משוגע.
הקפה חם וגם טעים.
אני יושבת וכותבת לי... מחכה... אבל גם נהנית
נהנית מהתחושה שאני יכולה
מכך שאין לי שום בעיה לשבת בבית קפה לבד... לגמרי לבד... ואולי
בעצם לא... עם ספל קפה.
בשולחן לצידי יושבות 3 פקצות שמדברות על חתונה וכאלה...הן אינן
מטרידות את מנוחתי.
אני שלווה...בהרבה יותר שלווה ממקודם שישבתי על הספסל והתחלתי
להרהר.
בבית הקפה האור מעומעם.
הוא חמים וחשוך.
חיכיתי
חיכיתי להמשך... לשותפה... לבעל הדירה... להמשך החיים או בעצם
התחלה.