ליעוד חלק 3 - http://stage.co.il/Stories/283656

"רונית" קולו הגבוה של השוטר הטריד אותה מהרהוריה.
"כן יצחק"
"שמעון כהן מבקש להיפגש אתך"
מה הוא רוצה ממני, תהתה לעצמה הקצינה, הרי אישרנו לו שחרור
מוקדם ועוד חודשיים הוא מסיים את ריצוי העונש.
"תכניס אותו"
שמעון נכנס לחדר, רונית בחנה אותו בעניין היא הייתה חדשה
בתפקיד ושמעון היה ההצלחה הכי גדולה שלה עד כה. למעשה אם לא
ההתפרצות האומללה שלו בבית המשפט בדיון על הילד שלו ושל סימה
הוא היה משתחרר עוד שבוע וחצי, וכעת נוספו לו חודש וחצי על
ניסיון לתקיפת שוטר, התקופה המינימאלית הזו הייתה הודות לשיפור
האדיר שחל בו לפני אותה תקיפה, ואמונתה של ועדת השחרורים
שהיוותה מעידה חד-פעמית שנבעה מהתפרצות רגשות לא מאפיינת.
שעות של שיחות היא צברה איתו הוא לא ממש נפתח אליה, תמיד אמר
לה מה שהיא רוצה לשמוע. הפגישה הראשונה שלהם הייתה לפני שלוש
שנים כשרק התחילה לעבוד בכלא היא עשתה שיחת היכרות עם כל
האסירים והוא רק שתק ונעץ בה מבט בוחן וממושך. היא התחילה
לקרוא אז מהתיק "שמעון יליד 1974, שישה תיקים על תקיפה, סחר
בסמים, ניסיון לרצח, קשירת קשר לפגיעה באיש ביטחון... הספקת
הרבה מר כהן?" והוא רק בהה בה. "טוב, אני פה בשבילך אם תרצה
לדבר, אם תרצה לנצל את השהות שלך פה לניסיון שיקום, אם תשחק
איתי אתה תצטער על היום שנולדת, ברור לך?!" שמעון המשיך לשתוק.
"טוב... אז אם אין לך שום דבר לומר אתה משוחרר"
"יש לי מה לומר" הוא אמר וצעד לכיוון השולחן. היא נבהלה קצת
אבל הוא היה באותו שלב צל של מה שהיה כאשר שימש דוגמה בשיעור
בקורס לקרימינולוגיה על "הנוכל המקסים - אישיות גבולית, או
חוסר מצפון טוטלי" שיערו גדל פרא, זקן בן מספר חודשים עיטר את
לחיו ומבטו היה כבוי.
"אז תזדרז מר כהן, אין לי את כל היום"
"רונית, את נראית לי בחורה עם לב מאד יפה" פתח שמעון,  רונית
בקושי החניקה חיוך, הוא פועל לפי כל מה שהמרצה שלה היה חוזה.
"אני רואה בזה מסר שהתחלת לעבוד כאן בדיוק עכשיו"
"ומהו המסר...?" הפעם כבר החיוך הציני הפציע בזוית שפתותיה
בולט ומתריס.
"את מאמינה שבנאדם כמה שיהיה מפלצת יכול להשתנות?"
"מר כהן, אין לי את כל היום, אתה רוצה להגיע לנקודה?"
"תראי, את חדשה, אל תנסי להיות קשוחה, או להראות שאת לא
פראיירית, לפחות לא איתי, אין צורך, אנחנו יכולים לעבוד ביחד
ולהצליח במקום כל ההתנצחויות האלה יקירתי"
"תעוף מפה, אני לא יקירתך, ואתה לא מזהה שום לב טוב, ואם תרצה
להמשיך את השיחה הזאת ממקום של כבוד וענייניות אתה מוזמן לתאם
דרך יצחק כמו כל אסיר את הביקור הבא שלך. עכשיו תצא מפה!" היא
הרימה את קולה והרגישה שהיא מתפוצצת מעצבים למראה החיוך הסונט
שנתן בה, חיוך מלא ביטחון שלא עלה בקנה אחד עם החזות השבירה
שהיה לגופו השמוט, ולרזונו הניכר.
"אני אתאם פגישה שכזו, נהניתי לדבר אתך רונית, ואם את צריכה
עזרה או כל דבר את יכולה לקרוא בשבילי אני אשמח לסייע בכל דבר"
היא לא הספיקה להגיב כשהוא כבר מיהר להסתובב ולצאת מדלת המשרד
יחד עם יצחק שחייך חיוך כל כך רחב שעיצבן אותה עוד יותר.
את שרעפיה קטעה כניסתו של שמעון שנכנס לחדר.
היא חייכה אליו חיוך עייף  "בוקר טוב שמעון" מתרשמת ממראהו
אותו אימץ בשנה האחרונה : זקוף, מגולח, ושרירי תולדה של
האימונים שהיה עושה בתאו יום יום.
"בוקר טוב רונית, מה שלומך?"
"בסדר, שמעון, יש לי בדיוק רבע שעה לפני הישיבה, אז תקצר"
"טוב רונית, העניין הוא כזה, אני צריך להשתחרר מייד"
רונית הסתכלה עליו מופתעת, מה הוא זומם עכשיו. ניסתה להסוות את
ההפתעה אם כי ידעה שמדובר במאבק אבוד.
"ולמה בדיוק שאנחנו נאשר לך...?" ניסתה לשמור על טון עניני.
"תראי, ההתפרצות שלי בבית המשפט לא נבעה רק מהדיון על עתיד
הילד"
"מעניין שאתה אומר את זה עכשיו" סיננה רונית בכעס שעות של
שיחות מאז האירוע היא ניסתה לדובב אותו לשווא והוא בשלו.
"אל תכעסי רונית, לא יכולתי לספר לך, אבל חשבתי קצת ואין לי
ברירה ואני אשתף אותך, אבל זה ייקח המון זמן, מה שאני מתעתד
לספר לך ייקח יותר מרבע שעה. אבל כשאספר את תוכלי להביא טייפ
ואת הקמ"ן והרבה טוב יצמח לכם מהעניין. התנאי שלי הוא שאת
מתחילה בהליך עכשיו, ההליך יהיה דיסקרטי ואנחנו נביים בריחה
שלי מהכלא"
רונית ישבה המומה "תבוא בשעה 00:15 על השעון, אני מפנה לך שעה,
כדאי לך מאד שזה יהיה שווה את זה"
"לא" אמר שמעון, זה שאני בא בבקרים כל הכלא יודע כבר שלוש
שנים, אם אני חוזר באותו ביום בצהרים ואחרי שבוע בורח מהכלא זה
שקוף מדי, מחר בתשע תוכלי לפנות לי שעה?"
"אוקי שמעון אני לא מספרת לאף אחד שום דבר לעת עתה, אבל חסר לך
שאתה עושה לי פה תרגיל"
"די, רונית, למה לי?" שאל שמעון ועטה על פניו ארשת נעלבת,
"אני גם ככה עוד חודש וחצי אמור לצאת, נכון?"
"טוב, נדבר מחר" סיכמה רונית.
שמעון יצא מהתא, יצחק חיכה לו בחוץ "מה יש לך לדבר איתה. זהו,
כבר אישרו לך את השחרור, נדלקת עליה או משהוא כזה...?"
"יצחק, אתה שוטר במשטרת ישראל, אתה סוכן של הממשלה ומתוקף כך
אתה סוכן סוציאליזציה, אתה אמור לייצג את כל מדינת ישראל,
חושבני שבשפתך הנמוכה והרדודה אתה חוטא למטרה לשמה נשכרת
וממילא לא תוכל להוות דוגמא אישית בהתבטאויות מצערות כגון
דא".
"יאללה, יאללה, " צחק יצחק... "שמור את הניסוחים האלה לוועדה
הבאה שבטח תשב בה עוד שנתיים אחרי עוד מאסר ובקשה לקיצור
מעצר..."
"יצחק" פנה אליו שמעון ללא שמץ של חיוך על פניו, "אפשר לשאול
אותך שאלה?"
"בטח, יא עיוני, אבל שיהיה בעברית, אה?"
"אתה מאמין שבנאדם יהיה בן זונה הכי גדול שהכרת, יכול
להשתנות?"
יצחק הסתכל עליו ברצינות הפעם, הוא כבר עבד עם הרוצחים,
והאנסים הכי גדולים שידעה המדינה ודי חיבב את שמעון, זכר כיצד
השלים השכלה דרך האוניברסיטה הפתוחה ואת השעות הארוכות שישב על
השולחן, ואיך תמיד היה פונה אליו בבקשה להאריך את שעות
התאורה.
"אתה רוצה לשמוע דוגרי?"
"כן, יא - יצחק, רוצה"
"אני אגיד לך, אתה יכול ללמוד, לפתח שפה, להבין יותר או פחות,
אבל השחור שבנשמה שלך, זה שגרם לך למכור לילד קטן סמים, את זה
אתה לא יכול לשנות, מצטער י-עיוני, אם אני בוועדה אני משאיר
אותך פה לכל החיים, לא רוצה אותך ליד הילדים שלי"
"מעריך את הכנות, יצחק. מי יודע? אולי אתה גם צודק".
יגאל חיכה לו ערני כשחזר לתא בחיוך של שיני זהב מלא "מה שמעון?
הלכת קצת לבכות לקצינה...?"
שמעון הסתכל לצדדים מוודא שאיש לא רואה אותו ונתן ליגאל פיצוץ
עז לפנים. יגאל החזיק את פיו שותת הדם: "למה?"
אתה רוצה שאסביר לך את פשר הדימום הזב על בגדיך...? זה מה שאתה
מברר?" שאל שמעון בחיוך. פניו של יגאל שיקפו אימה גדולה,
בעיניו של שמעון זרח חיוך שטני ואיום. יגאל רק מלמל "מה יש
לך"
"אומר לך מה פוקד אותי" קירב אליו שמעון את פניו "אבל לפני כן,
תענה לי, ותענה לי בכנות. לדעתך, איש אחושרמוטה בנזונה, מפלצת
שלא בראה השטן, אחד שמנסר ילדים מבלי למצמץ, לדעתך, יכול יום
אחד להבין שהוא טעה וזו לא הדרך, ואז לשנות את דרכיו...?"
יגאל בהה בו באלם. "עזוב, אני לא יודע מה אתה רוצה ממני, מצטער
שדיברתי עליך והקצינה, לא התכוונתי. באימא שלי זה סתם"
"טוב, מותק, גם אתה תיזהר שאתה מרים את הראש כשאתה יושב על
הסורגים, כשישאלו אותך למה אתה מלא בדם תגיד להם שתקעת את
הפנים שלך בהם ממש חזק, חזק כמו הקפה שאתה מכין לי עכשיו,
יש?"
"בטח שמעון, בטח"
שמעון הסתכל על יגאל בחיוך מרוצה בוהה בו כשהוא מכין בפאניקה
טוטאלית את הקפה.
"תגיד יא יגאל, מה היעוד שלך פה על הכדור הזה?"
"מה?" יגאל קצת חזר לעצמו "אתה מתכוון יענו, לאן אני רוצה
להגיע, וכאלה?"
"היטבת לשקף את התהייה ששאלתי ביקשה לפתור" חייך אליו שמעון.
"אגב, מצטער על הפיצוץ שנתתי לך מקודם, זה לא בסדר ואני מבקש
את סליחתך"
"חפיף עיוני, אתה כבר שלוש שנים פה, חשבתי אולי לקצינה היו
בשורות רעות"
"אתה לא רחוק מהאמת יא - יגאל, ופה אני בוחן את הנאמנות שלך,
אני אגיד לך מה היא אמרה, אבל דיר באלאק זה יוצא מהתא הזה"
"דבר, שמעון, הכי פתוח אני בכל יהוד ידוע בפה השקט שלי"
"טוב, האמת היא שבגלל התקיפה בבית משפט הם שינו את דעתם ורוצים
להכניס אותי לעוד 5 שנים. לא עוזר כלום. אני בבעיה עמוקה מאד.
נראה לי שאני הולך על בריחה, אתה בפנים?"
יגאל הסתכל עליו בהלם: "אבל קצבו לך את העונש כבר לחודשיים,
בחיים לא שמעתי על שינוי כזה בהחלטה"
שמעון הסתכל עליו וחייך "חודשיים אם אני חותם שאני לא מתקרב
לילד שלי בחיים, ועל זה אני לא חותם"
יגאל הסתכל על שמעון בהיסוס, "אפשר לדבר פתוח, בלי שיכנס לך
השטן לעיניים ותקרע לי את הצורה?"
שמעון שתק והסתכל ביגאל בשעמום, "יאללה דבר, דבר אוטוסטראדה,
פיצוץ אחד ונהיית מבוהל כמו אשתך אחרי שאתה מאבד ת'ראש"?
יגאל כחכח בגרונו: "תראה, מספרים שהיית קליבר רציני בחוץ לפני
כמה שנים, אבל שבכלא השתנית ונהיית חננה יענטו מדבר במילים שאף
אחד לא מבין ועושה כבוד למנאייאק וזה עוד בלי לציין את השמועות
שהסתבכת עם הכנופיות של זגורי ואיפרגן ועם הרוסים של אגייב.
והנה פתאום אתה מדבר סחי, יענו חזרת לעם גם מעיף לי פיצוץ על
הכיף - כפאק וגם מדבר על בריחה. מה עובר עליך בנאדם?! ואיך איש
חכם כמו שאומרים עליך מנסה לחטוף לשומר את האקדח שבוע וחצי
לפני השחרור? בחיי שאני לא מבין מה הולך פה."
"ואתה רוצה להבין?" שאל שמעון מחבק את הכוס בשני ידיו יונק
מהמרלבורו בריכוז אין קץ.
"רק אם בא לך לדבר, אבל אני כבר אומר לך, מה לי ולבריחה, לי יש
גג שבועיים פה ואני יוצא, אני לא הולך על שום הרפתקה, וגם אתה
אם תברח איך תגיע לילד שלך? זה המקום הראשון שהם יחפשו שמה"
"אתה מפתיע אותי בחשיבה אנליטית קרה ומחושבת יגאל" לנוכח מבטו
המבולבל של האיש מיהר שמעון לומר. "זה טוב... אתה חושב טוב יא
יגאל, ידעתי בלב שלי שאותך אני צריך לשתף מכל האנשים" החיוך
הרחב של יגאל אישר לשמעון את התחושה שבדרך של ליטוף על האגו עם
מספר התקפי זעם קצרים הוא יזכיר ליגאל את אבא שלו ויעביר אותו
לטובתו.
"אבל תחשוב קדימה, זה לא רק המשטרה, זה גם הכנופיות יחפשו אותי
שם, מה יהיה אם אני מוציא את הילד מחוץ לארץ ובורח גם
אני...?"
יגאל ישב מהורהר, "תשמע, אני לא יודע, זאת חתיכת הפקה לארגן"
ואתה אפילו לא באגף של הנקיים מסמים, אולי קודם תעבור לשם?"
"ואיך אני אסביר להם שדווקא עכשיו אחרי שאני שנה נקי אני רוצה
לצאת מהאגף שלי? יגאל, אני צריך לברוח מפה ואתה זה שתעזור
לי."
"אני?! אתה משוגע, אני עוד שבוע וחצי בחוץ"
"תקשיב לי עד הסוף יגאל, נראה לי שאתה הולך לאהוב את מה שאני
מספר לך עכשיו" שמעון נשען קדימה לוכד את מלוא תשומת ליבו של
יגאל. זה היה הרגע הכי קריטי בתכנית לשכנע את יגאל בתוכנית
הגדולה.