|
ושוב המילה לוחשת קירבה
חומר מסווג חוצה ושואבת
כשהלב ניתץ ברגעי השתיקה
שב הצורך לומר: "אוהבת"
ושוב מפנימה ניסיון חציבה
מרבה לכסות שמות באבנים
קוראת: "מולדת" במנזר ברגל יחפה
אירוניה השמורה לימים מתקדמים
ושוב מתאהבת וממהרת להתנצל
חופרת בורות ולתוכן נשאבת
שוב משתוקקת לגעת ולהלל
מחפשת תשוקה,
רוצה ללחוש לך אוהבת
ושוב נוסחאות מדויקות:
"איך להתנהג בחברה"
שוב,
אך לא אתמול
כי אתמול התקוממתי
לא פחדתי
צעקתי:
"לא רצחתי או גנבתי"
המשכתי:
"שהרי לא בזזתי
או נאפתי
פשע לא עשיתי
אך מודה אני
כי חטאתי
אשמה אני
כי פעמים רבות
בלי לרצות
מעדתי." |
|
|
פעם אחת, בממלכת
הסלוגנין, לפני
שנים רבות, חי
לו סלוגן אחד
מאושר. הוא היה
מאושר, כיוון
שהיה לו הכל: כל
מה שסלוגן צריך
בחיים. וכיוון
שסלוגנין אינן
צריכין דבר, היה
סלוגננו מאושר.
זה
אוטוביוגרפיה,
דרך אגב.
(ללא כינוי) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.