מ נ ת י ת ר
כשראיתי אותו, ידעתי.
כששמעתי במה הוא חשוד, ידעתי.
כשחשתי את ידיו הרועדות כאשר הורדתי לו את האזיקים, ידעתי.
כשהרחתי את זיעת פחדיו, ידעתי.
טעם.
ידעתי שאין טעם.
כשראיתי אותו מוטל על גבו בפינת הרחוב, ידעתי.
כששמעתי את צחוק הגורל, ידעתי.
כשחשתי את הלמות לבי, ידעתי.
כשהרחתי את ריח המוות השחור, ידעתי.
טעם.
ידעתי שאין טעם.
החוש השישי פתח חרש במלמול מבשר רעות.
זה קרה, זה קורה וזה עוד יקרה.
הביאו לי נער בחשד לשימוש בסמים.
הכרתי אותו מעבודתי בעבר ב'שטח', ידעתי את סיפור חייו
כאבתי את מר גורלו, ניסיתי לעזור.
לא מספיק, לא הספקתי.
אולי אפילו הרסתי.
כעבור זמן מה, הודיעו על גופה מוטלת ברחוב,
עיניו היו פתוחות ובהו לעברי, ביד ימינו תקוע היה
מזרק הסם, המוות השחור, הרואין.
מנת יתר.
חושיו נדמו לעד.
עוד פרצוף נחקק בזיכרוני, מחכה לתורו לעלות באוב סיוטי.
עוד מיתר נמתח על קשת מצפוני.
והחוש השישי פתח חרש במלמול מבשר רעות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.