בשמיים לא בכו
( אוקטובר עד יולי 2001 האדום...עדיין לא נגמר)

{הרהורי אמונה, של אדם די זקן
הוא ראה די הרבה, לא שאל כי אין עונה.
אז ישב וחשב...}

איך בצר לו אלוהים
דרש נפשות בניו.
ענד על דש בגד שבת
תלאי סימן עולם הבא.

קצר בשדות יציר כפיו
הפך אדמת מראה לנהר אדם.
אדם, אדם לדם בצבע ארגמן
הומה ליבו תוגה זרה.

הומה, תוהה, שואל, בוהה,
אין אופק לתקווה.
בלבב פנימה נפש יהודי הומייה
ובכיו של תינוק על שכול הוריו.

איך בצר לו אלוהים בני שבטו זנח
הלומי יגון וצער, לכו  משאול
נשאו העול והסו.
דמי חכירת אדמת שבתכם
שלמו מחיר דמים.

איך בצר לו אלוהים
שיסע פלשתים מנגד בצבא שוטריו
אף הגדיל ושילח בם מנגד את בניו.
חסידי חסדיו.

הגדל עשה, אמרו לו יועציו
שלח אותם את זה בזה למען תלמדם.
בחרת צאן מרעה כסיל
מרעה שלא רואה.

איך בצר לו אלוהים
שמע עצת שריו.
הרים מקלו, הכה ברק, אך לא עצם עיניו
וכנראה סימא עצמו, שכח,
שכח בצערו האל,
שכח,
שאלו הם ב נ י ו.

{לאחר שהרהר, התמהמה עוד דקה
להצית מקטרתו.
אז הוא קם, נאנח והלך}