אני עומד בגינה
ענקית, גדולה כל כך
עד שאיני מוצא עצמי.
הולך לאיבוד בין כל הצמחים
מביט למעלה אל שדה שושנים
אדומים נובלים.
הם מחייכים אלי ועיניהם
בוהות בלי סוף,
עיניים כחולות בהירות
כמעט שקוף.

אישה מגיעה אלי לפתע בגודלי
באה אלי מחבקת אותי
ואני שואל "למה"?
הרי אף אחת לא תרצה מפלצת
כמוני.
הרי לא סתם אני כזה קטן.

והיא באה אלי ואומרת לי
בשקט, בלחש...
אני האישיות שלך חבר.
באתי לחבק אותך,
אישיות בדמות אישה,
ולומר לך שאני מצטער.

סתם שיר על רגשות...