חורף, הגשם יורד על האדמה
שום רחש - ברחובות דממה.
אני מביטה מהחלון מדמיינת ומתארת
אם היית איתי עכשיו הכל היה אחרת.
כל טיפת גשם שנוגעת בחלון
מעלה לי בראש עוד זכרון.
והדמעות מתחילות לזלוג מעיני
חושבת עליך אי שם בלעדי.
אתה ממשיך בחיים כאילו כלום לא היה
אם רק הייתי יכולה להיות איפה שאתה
היית שומע את פעימות הלב
ואת הרסיסים שמתנפצים כמתפשט הכאב.
אבל אתה לא כאן ולא תחזור להיות
וכל מה שנשאר לי זה להמשיך לחיות
במחשבה שלך כבר לא אכפת
בתקווה שעמוק בפנים אולי רק קצת.
רוצה להתוודות - איתך היה לי טוב
רגעי סבל נכון, אבל אושר לרב.
עכשיו הנשמה זועקת מכאב
והלב לאהבתנו שאבדה רעב.
הגשם כבר פסק, השמש זורחת
אבל אני עדיין לא שוכחת.
והדמעות עדיין זולגות, מציפות מבפנים
כי לא יהיו עוד כאלה רגעים. |
