השקט שלי נשבר לרסיסים
הוא עמד לו דומם בפינה
ואת היית צרובה
מרעד כעסים
קולך היה כה חד וצורמני
וגם העשתונות שם הלכו
לחפש להם מקום אחר.
היינו אחרים
הלכו להן עונות בסערה
נסחפנו בזרמי אוויר גואים
אל יבשות אבודות
היינו אז זרים ואפלים
והאויב ארב מעבר לפינה
מדוע לא נשארנו
אמיצים כבתחילה?
מדוע לא ביקשנו
לשוב
אל חיק האדמה?
חלקת אלוהים הקטנה שלנו
עדיין מחכה. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.