איגי וייל / רעדה |
וכיונים צחורות ישגרו מבטם
בתקווה מהולה בטירוף שיכחה
אובססיבית;
וימשכו חבלי לידה של קץ
אותי, ועימי אותם,
אזי אבקש בחזרה:
רעדי אדמה אהובה;
רעדי אדמה כפי שידעת אז לרעוד
וסיחפי אותם
אל מערבולות הפחד הטוב
כי אילולי רעדת זו באחרונה
מי ידע מה היה בסופך יפה,
בסופי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|