דרור לוי / ראיות נסיבתיות |
פעם אחת הם היו
בתוך אמא, וסימנו לי נקודת התחלה
עיוורת על הבטן
לפעמים אני רואה את צדודיתם
חולפת בחלון של רכבת,
לא אחת
אני שומע אותם מתנשמים
במרווחים בין השורות, מסתתרים
בחצרות ריקות
בין הבתים, היכן שילדים
עוד משחקים
בתמימותם
במבט לאחור, הם מתכווצים
לרגע, ואז אפשר לאחוז בהם
כמעט, לראותם
עין בעין
כמו שאתה מביט בי עכשיו
"את שואלת מהם החיים? הרי זה כאילו שאלת: מהו גזר? גזר הוא
גזר, והשאר לא ידוע".
צ'כוב לאולגה קנייפר, אשתו האהובה (במכתב מאפריל 1904)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|