חלמתי עלייך לפני שני לילות. היית לבושה בשמלת ערב שחורה, עם
שסע ענק שנגמר סנטימטרים לפני תחילת הירך השזופה והחלקה שלך.
על צווארך שכבה בגאון שרשרת זהב יפיפייה, שרשרת שקניתי לך
לפני שמונה שנים, ליום הולדתך. אני עדיין זוכר את הבעת פנייך
כשפתחת את הקופסא הירוקה, ומכוסה חומר דמוי קטיפה. דמעות תדהמה
מהולות בהבעת תודה זלגו מעינייך. ונישקת אותי. וגם בחלום נישקת
אותי, וטעם שפתייך היה מתוק מאי פעם. שנים מאז טעמתי אותך,
ובחלום היית טעימה כל כך, עם זיכרונות מתקופה שנמוגה כלא
הייתה.
רקדנו, צמודים ואוהבים, משאירים את כל הנוכחים באולם הנשפים
הענקי פעורי פה. המלצרים המחויטים חייכו בסימפטיה כשחלפנו על
פניהם במחול אירוטי, חצי טנגו, חצי וואלס בארוקי, והכל התנועות
חינניות, כאילו בילינו את מיטב רגעינו ביחד בלימודי ריקוד
מיוזעים, ובשארית זמנינו היינו מתנים אהבה בלתי פוסקת.
שרשרת הזהב שלך שלחה הבזקי אור אל תוך האולם, ומדי פעם יכולתי
לראות אישה עטופה בחיה עם פרווה סמיכה מסיטה ראשה בתנועה חדה,
מכיוון שהסתנוורה כל כך, עד שעיניה דמעו, וגם בגלל שהיא קינאה
בך כל כך, שאת רוקדת עם אדם שאוהב אותך כל כך, שמעריץ את
נשימותייך, שימות ויהרוג בשביל חיוכך. ורקדנו, וחגנו במעגלים
סימטריים להפליא, והרגשנו שאין אף אחד בעולם מלבד שנינו.
נשימותייך מילאו את ראשי במחשבות מלוכלכות, ולשונך שיחקה משחק
ילדותי עם אזני. נוגעת לא נוגעת, טיפות רוק חמימות מטפטפות אל
צווארך, ומשם אל בין כתפי, גורמות לעור גבי להבליט את
נקבוביותיו בלהט הצמרמורת.
כשסיימנו לרקוד, הושבתי אותך על ברכיי ליד השולחן, ואחזתי
בצווארך בידי. הרכנתי ראשך אל שלי, וטעמתי את גן העדן.בעוד
שפתינו נוגעות אחת בשנייה ברכות חושנית, נסחפתי כבעל כנף אל
נווה מדבר קסום, ירוק עד אין קץ, וכמו נחתתי בתוך המעיין
בקריר, והמים חיבקו אותי ועטפו אותי במעטה קטיפתי מלטף,
והחמימות שטפה את כולי.
אכלנו ארוחת ערב סמלית, מהסוג שמגישים בנשפים מלכותיים, ויצאנו
למרפסת, להביט בירח לבן כסיד, על רקע שמיים שחורים ואפלים, כמו
בסרט רומנטי מתחילת המאה הקודמת. נשענו על המעקה, את נבלעת
בתוך ידי המחבקת, ועישנו סיגריות, שדומה היה שלא נגמרו שעות.
את העשן שלך נשפת אל תוך שלי, והבטנו ברצועות העשן האפורות
נמוגות אל האוויר הקר, ומקבלות את צבע הירח. היה זה מחול חושני
של טבעות ורצועות כמעט בלתי נראות, מזכיר תנועות נוטפות של
מעשה אהבה סוער. לנגד עיני ראיתי את רצועות העשן מקבלות צורה
של גוף אנושי מעורבב עם גוף שני, חודרים אחד אל השני, מאיימים
להישבר בתשוקה.  ואז, ברגע מהיר אחד, נשקת לי באגרסיביות,
ולשונך הסתחררה בתוך פי, מעוותת את לשוני באלימות, בולעת את
הרוק מגרוני, ומשאירה סימני שיניים על חניכיי. הבטתי בעינייך
והן אמרו מאום. לאט לאט אישונייך איבדו צורתם, והפכו מעגולים
לחסרי צורה גיאומטרית, כתם ירקרק בתוך עיניים לבנות, שנימים
אדומים כדם מאיימים להעלים זכר לקיומן. ניסיתי להשתחרר
מאחיזתך, אך לא יכולתי לזוז. דומה היה כי רגלי הפכו לגוש בטון
עתיק. ציפורנייך החלו לחדור את חליפתי, ואת עורי, והשאירו
חתכים עמוקים בבשרי, שמייד הפך מוגלתי. ניסיתי לצרוח, אך פי
היה מלא דם, ושינייך, שהפכו אט אט ליותר ויותר חדות, ניקבו
בפניי חורים עמוקים. נשכת עת עיני השמאלית ומייד הרגשתי את הדם
שוטף את פניי, ובזווית עיני הנותרת ראיתי את הכדור הלבן מתגלגל
מתוך ארובתו אל עבר הרצפה, ונשבר כעשוי מזכוכית דקיקה. ואז
נפלתי על הרצפה, שהקפיאה את גופי, המפרפר מכאב ואימה. ניצבת
מעלי, שמלתך עכשיו פיסת בד מזוהמת ומגואלת בדם, וחיוך מכוער
נסוך על פנייך. הרמתי ידי להתגונן, ומייד הרגשתי את עצמותיי
נשברות, במעט נקרעות מעורי כנייר בן אלף שנים.
מיררתי בבכי. לא הבנתי פשר המעשים, לא הבנתי מדוע את הופכת
מיצור אלוהי, מדהים ביופיו, לכלב גיהינום אכזרי, שמשסה אותי
בסדיסטיות. ואז הרמת את רגלי והבטת בה בהנאה. נגסת ממני את
פיקת הברך, וירקת אותה על הדשא, ששינה צבעו ומרקמו מירקרק,
לחום צהבהב, רקוב ונפול. עכשיו פתאום יכולתי לצרוח מכאב.
והצרחה הזו נשמעה היטב בכל פינה של האולם, אך הנוכחים לא חשו
לעזרתי. הם עמדו שם, ניביהם בולטים מפיותיהם, קרניים על ראשם,
ודם זורם מבין ארובות עיניהם. הם צחקו בטירוף, ואת סובבת את
הברך שלי סיבוב מלא, ושמטת את הרגל השבורה, כשעצמותיי מזדקרות
אל עבר הירח, מכוסות בבשר חי.

התעוררתי. הסדין רטוב, ומריח משתן. חולצתי ספוגה בזיעה, ועל
ידי סימני צביטה כחולים. ניסיתי להתעורר ולא הצלחתי. גרוני היה
יבש ופניתי לקום, לגשת למטבח ולמזוג לעצמי כוס מים. אך לא
יכולתי לקום. במקום לנשום לרווחה, לאחר הסיוט, צווחתי בפליאה
וכאב חודר, החלטי. הרמתי את השמיכה ובעתה אחזה בי. עצם לבנה,
מכוסה בבשר חי, הציצה מרגלי השבורה.
אני עדיין אוהב אותך