היא כל הזמן התלבטה איך ומתי לספר לו, בסה"כ זה התחיל כשעשוע,
מעין מעשה קונדס, הרי לא היו לה כל כוונות להרע לו או לפגוע
ברגשותיו, רק רצתה שידע מי היא באמת ואולי אז ירצה אותה, וזאת
תהיה הנקמה המתוקה שלה.
היו אולי שניים, שלושה בחורים איתם יצאה זמן קצרצר ולא רצו
אותה והוא היה אחד מהם. בדרך כלל הייתה היא זו שחתכה את
העניינים אחרי הדייט הראשון, ופתאום כשהייתה בצידו השני של
המתרס, הבינה איזו הרגשה זו, הרי לו רק היה נותן לה לחשוף את
עצמה בפניו הוא לא יכול לוותר עליה בכזאת קלות. נכון, ייתכן
וזה היה נגמר מעצמו, פשוט כי הם לא היו מתאימים, אבל הרגשת
הפספוס היא זו שגרמה לה,  לאחר שנתקלה בו במקרה באיזו מסיבה,
לעשות את שעשתה ובעצם להכיר לו משהיא חדשה, בזהות קצת אחרת
(למעשה רק שם אחר), ודרכה הוא התחיל לגלות אותה בעצם.
זה לא שהיא יצרה את הדמות הזו במיוחד עבורו, פשוט העדיפה שלא
לחשוף את עצמה קבל עם ועדה, אך הפעם השתמשה בזהות הבדויה
בכוונת תחילה. היא חששה מהתגובה שלו, היא בעצם לא ממש הכירה
אותו, אבל הוא היה מסתורי וזה מה שגרם לה להימשך אליו ולרצות
להכיר אותו יותר לעומק. כן, הייתה עוד סיבה להתנהגות שלה, היא
מאד הסתקרנה לגבי הסיבה המדויקת לחוסר ההתלהבות שלו ממנה אחרי
שלוש פגישות בלבד. הייתכן שהוא חשב שהוא גילה מי היא כל כך
מהר? והרי זו הייתה ההוכחה לכך שלא, הוא לא חשב לרגע אפילו
שהבחורה איתה הוא מתכתב וקורא את סיפוריה האישיים היא בעצם היא
עצמה !
אחרי התכתבות קצרה שלו עם ה"אחרת" ואחרי שמשכה מספיק את תשומת
ליבו, הוא הציע שייפגשו, וזו הייתה הנקודה בה קיוותה להיעצר,
הרי השיגה את מטרתה וגרמה לו לרצות אותה, רק שמשהו חזק ממנה
אמר לה שלא דיי בנקמה המתוקה הזו, ושאולי בעצם לא תהיה זו נקמה
כלל. אולי היום, חודשים מספר אחרי ההיכרות הראשונה ביניהם, היה
יכול הסיפור שלהם לקבל תפנית ולהסתיים עם סיום שמח.
היא ידעה כי אסור היה לה ללכת אחורה, אך מנגד אסור היה לה
לפספס את ההזדמנות השנייה שניתנה לה או שבעצם יצרה בעצמה.
היא בחנה שוב ושוב את ההתכתבות ביניהם וידעה כי למרות שלא חרגה
מהאמת לעולם, אלא רק לא סיפרה את מלואה, הרגישה קצת כמו שחקנית
ונזכרה איך סיפר לה כי כבר יצא פעם עם שחקנית אחת (אולי הייתה
לו משיכה בלתי מוסברת לשחקניות והוא אפילו לא ידע זאת..)
היא החלה להשתעשע עם כל האפשרויות של איך לספר לו את הסוד הקטן
שהתעצם לאיטו. האפשרות הראשונה הייתה לא לספר לו זאת לעולם
ולמסמס את היחסים הוירטואליים שנוצרו, השנייה הייתה לכתוב לו
זאת באחד המסרים או לטלפן למספר שהשאיר לה ולבשר לו את הבשורה
המרה (או לא מרה - תלוי איך יגיב) והאחרונה הייתה האמיצה
ביותר- להסכים להיפגש ופשוט להופיע היא ולא ה"אחרת".
במשך ימים מספר גלגלה את הרעיונות בליבה אך אף אפשרות לא קסמה
לה ולכן לא עשתה מאומה.
ממה היא פחדה כל כך? הרי הוא לא היה שלה עכשיו ואם יחליט לא
להיות שלה אחר הדבר, הרי בעצם לא השתנה כלום.
אבל משהו בכל זאת עצר אותה, מנע ממנה לבצע את הצעד הסופי
בפעולה החשאית שלקחה על עצמה. היו לה את הסיבות שלה, היא רצתה
אהבה אמיתית, ללא תנאים וידעה כי איתו זה יהיה אחרת, כאילו
משכה אותו אליה בכוח, ומצד שני חשבה שאילו מישהו היה עושה
ההפך, עבורה הייתה זו מחמאה גדולה, אבל כל אחד מגיב אחרת
ובעניינים של בינו לבינה אין חוקים.
בסוף קיבלה החלטה - לעשות את מה שהייתה הכי טובה בו ופשוט
לכתוב על כך ולקוות שיקרא ויבין.על החיים ועל המוות.