מצאתי אותו שוכב שם כולו כחול קר ומכוסה בדם.
שאלתי אותו למה? מה בדיוק העניין...
הוא לא ענה הוא רק חייך, חיוך טיפשי!
לא רציתי לקבל את מה שראיתי צעקתי עליו חיבקתי אותו והוא אמר
לי די זה תיכף נגמר הכאב לא יהיה פה יותר.
בכיתי,רציתי למות - איך נתתי לזה לקרות?! פתאום הוא שאל אותי,
תעשני איתי סיגריה אחרונה ביחד? אמרתי לו כן וככל שהסיגריה
התקצרה ככה גם הוא... הוא ביקש ממני רק דבר אחד שאני אעשה הכל
כדי שיהיה טוב. יצאתי משם ורק בבוקר פרסמו את המקרה בחדשות -
ילד בן 17 התאבד בשבט הצופים שלו, בתלייה. ככל הנראה הוא הורד
מהעץ אך עדיין לא ברור איך כל זה קרה... נעדכן אותכם בהמשך.
כיביתי את הטלויזיה ויצאתי מהבית. הסתובבתי במשך שעות ולא
יכולתי למצוא את התשובות.
עבר הרבה זמן, לפחות שנה וכל מה שהבאתי לעולם זה רק סבל רציתי
לחתוך לעצמי אבל אני נגעלת מהורידים האלה, בלעע...
אז ישבתי בחושך ולקחתי את האקדח.
השוטרים מצאו אותי וליד הגופה היה פתק עם שלוש מילים עליו: אני
מצטערת יוני!