פעם ראיתי הודעה בפתק על השולחן כתובה בזלזול שכזה... לא יכלתי
לשאת את זה.
קרעתי אותה לכל עבר והטבעתי את החתיכות באסלה של השירותים. עד
היום מפרסמים בעיתונים על אותה הודעה שנעלמה. ואני: מחייך,
צוחק, חיוך זדוני, צחוק שטני בוקע מגרוני. בחיים הם לא ימצאו
את ההודעה הזאת. ואין בי כלל רחמים כלפי אותו דף הנייר ולא
משנה מאיזה "גזע" הוא היה ולא משנה מה מדינת הלאום שלו. הוא
היה סתם עוד דף על השולחן. אז מה אם עט כתבה עלוי משהו, זה לא
עושה אותו למיוחד את הבן זונה הקטן ואפילו לא אכפת לי מה היה
רשום עליו. יש כמותו עוד הרבה בעולם.
דפי הודעות שכאלה מתרוצצים על מקררים על שולחנות, בכיסים שלנו
בתוך הארנקים.
לפעמים מוצאים מן הודעות כאלה של לפני שנה ונזכרים באותו הדבר,
באותו הבן אדם שהודעה זאת קשורה אליו.
סתם קשקוש על הודעות!!! מה עובר עליך ילד?!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.