|
באנו לעולם בו ביום אותה שנה
רק מדינה שונה
מקץ שנתיים כבר שיחקנו
גורלות כרכנו
פעוטות תלמידים לימודים גבוהים
על מדים עם נשים
ובנות לנו
הרי תאומים אנו
קשתים דורכים לחופש לוחמים
במסגרת ממוסמרת במהרה נובלים
אבדנו ואיבדנו רגישים ורגשנים
האהבה לנו כמיגדלור לימאים
היהלום שבך בנימין היקר
חמימותך המלבבת - אוצר כה נאדר
אהבת-החלש האביון הקשיש
לא תסולא גם בזהב כל תרשיש
שוב איש משפחה למופת אתה
אבא שדוגר
בן לתפארה גאלת
ככדור ביד היוצר
עוד השנים מתמעטות
ואנחנו כאן תוהים
האם לנצח נישאר צעירים?
אומר לך ידידי
שמעתי ישנה תרופת פלא
המצווה לתת מבטינו בריבות יפות אלה
וכל עוד נתמיד באלו המבטים
(מומלץ במירשם לא להיות יותר מדי בררנים)
מובטח לנו שלעולם לא נהיה זקנים |
|
|
טוב, תראי,
בתיה... לא
התכוונתי להעליב
אותך. לא, לא
אמרתי שאני
מתחרט על מה
שאמרתי. אני
עדיין לא חושב
שאת יותר חכמה
מהנעל השמאלית
שלי, אבל לא
התכוונתי להעליב
אותך, התכוונתי
לעזור לך להגיע
לאמת.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.