בטרם יצא האדם לאוויר העולם קיבל לידיו תיבה קטנה ובה מתנות
רבות:
אהבה, שנאה, תקווה, תפילה ועוד המון מתנות.
אך מתנה אחת ניתנה לאדם בידיו.
התשוקה.
כשניתנה המתנה בידיו של האדם, נאמר לו כי בכדי להשתמש בכל אחת
מהמתנות האחרות הוא חייב להשתמש גם בתשוקה. ללא התשוקה, כך
נאמר, לעולם לא תוכל לאהוב, לשנוא, להגשים חלומות, להתאכזב
ולחיות חיים מלאים.
כשנברא האדם,
זכר דברים אלו, כל פעם שלף מתנה אחרת, צירפה אל התשוקה וכך אהב
ושנא והתפלל. בחלוף העיתים, התחיל לנסות להשתמש רק במתנה אחת.
וכך לאט לאט עזב את התשוקה.
התשוקה הרגישה עשוקה.
וברגע של חולשה מצאה לה עץ רענן לכסות בצילו.
האדם הרגיש לאט לאט כיצד הוא פחות אוהב כמו פעם, פחות מתפלל
כמו פעם וניזכר במתנה שזנח...
לפתע אחזה בו תשוקה למצוא את התשוקה. מתוך תוכו אסף שאריות של
כוח ויצא אל דרכו. לאחר מספר ימים מצא את התשוקה ללא תשוקה
לחיות.
התקרב האדם אל התשוקה,
התקרב עוד קצת...
ועוד קצת.
עד שהרגיש שוב את התשוקה... |