שואה, 6 מיליון מתים ומיליוני משפחות בעצב.
פיגוע עם 10 הרוגים ו10 משפחות בעצב.
איש נכנס עם רובה למסעדה ו14 משפחות בעצב.
אני שואל את עצמי כל יום "איך זה קרה?" והחיים שלי מלאים עצב.

איש נכנס לאוטובוס ואמו יודעת מה זה עצב.
איש הולך לים וטובע והבן שלו יודע מה זה עצב.
כל יום אנשים מתים ואלפי משפחות מכירות הרגשה
שאני מכיר רק מלחיות את החיים כי אני לא חי בהכחשה.

מוות מטביעה, משריפה, מחנק מביא לאותה תחושה,
עצב זה רגש איום ונורא שלא מכירים אותה אנשי ההכחשה.
יום אחד הכל יפה, נפלא וכולם נחמדים,
ויום אחר עיניים פקוחות ורקע שחור על עולם של מתים.