כשקרני השמש
משתקפות בשערך
והעיינים נעצמות
ונפתחות.
אני פה עדיין, לידך.

שהכחול שלך מביט בי,
חודר אל תוך תוכי,
אני יודעת שעכשיו בסדר,
כי את פה לצידי.

כי מי כמוך יודעת,
כמה צריך אהבה
ומי כמוך יודעת,
כמה חשובה התקווה.

תווים מתנגנים לך בראש
והמציאות חולפת על פנייך,
בבקשה, הישארי פה לידי.

כולך תערובת,
של רגשות וצלילים,
אהבה וקנאה,
רגשות תסכול עמוקים.
אהבה גדולה,
מבתטאת בצורת קרני-אור זוהרות.

את קצת קשה בשבילי לפענוח,
אבל כך או כך, זה יהיה מתוסבך.
כי במקרה שלי, מאד קשה לאהוב מלאך.