סתם קטע שעיטר את עמוד היוצר שלי וחלקים ממנו בעתות שונות
עיטרו מקומות שונים בפורומים שונים. כמובן, עם שינויים קלים.

לא יאומן כמה ברנשים מזויפים יש במקום הזה, בטח מיליונים.
אנשים שלא מעריכים איכות, כולם ברנשים מזויפים כאלה, שאוהבים
חרא כמו זה.
כל אחד נהיה לי ביאליק, אני נשבע. כל אחד רושם את השיר המשעמם
שלו, שאולי הוא יפה, אבל משעמם. הייתי יכול למות משעמום, אני
נשבע.
אז כל המזויפים מתחילים ללקק אחד לשני בפורום המשעמם שלהם,
כאילו שהם היו יושבים באיזה משרד מפואר כזה עם כסאות מעור
ויושבים על הכיסאות השחורים והגבוהים שלהם ומבקשים מהפקידה
שלהם כאילו יפה שתכין להם איזה כוס קפה.
אבל באמת הם חושבים רק על כמה שהם יותר טובים ממנה ובכלל
מכולם, שהיא צריכה להגיד תודה בכלל שהיא משרתת אותם וכאלה, כי
אז יש לה את כמה מהקומבינות האלו שאלה עושים עם כל החברים
המזויפים שלהם. מכינים אחד לשני קפה שחור ומחמיאים "וואי, אתה
יודע להכין קפה, הא..." כאלה מזויפים הם ואף אחד מהם לא באמת
חבר של השני. אבל הם מסדרים קומבינות שחבל על הזמן, דברים שאם
אני הייתי עושה זה היה מרצון טוב, או לפחות בשביל משהו הגיוני
כמו זיון או כרטיסים למשחק של ה"ליוס".
אז הם חוזרים לפורום המשעמם הזה שלהם, שאף אחד לא באמת איכפת
לו ממשהו שם, אלא רק מהאגו המטומטם של עצמו.
כל אחד שם רוצה להיות חשוב ובולט, גם אם זה אומר שהוא מזדיין
על חשבון אחד אחר. אז הוא רושם איזו תגובה כל-כך משעממת שאני
בכלל לא יכול לזכור, לאיזה שיר אחד של עוד איזה משעממת וכל אלה
ביחד עושים קרנבל שלם של משעממים, בחיי.
יש את הכמה האלה שהם באמת טיפוסים דיי מבריקים, אולי אחד או
שניים, אבל מה שבטוח זה שהם באו לשם עוד יותר מבריקים, כי בטוח
השעמום כבר ניוון להם את המוח.
אז הכמה מבריקים האלה, שהם באמת טובים, בהן צדק, אני נשבע,
מתחילים את המופע שלהם, שכבר הפך, מה אני אגיד לכם, לקרקס
מעופף אמיתי, כי רק ככה, עם הרבה רעש ודאווין, אתה יכול להיות
אחד מהמבריקים האלה.
אבל אלו המבריקים. הם כבר כל-כך יודעים שהם מבריקים, שהם
מתחילים להיות מבריקים יותר מדי, שזה קצת קשה להסביר..
הם מבריקים. הם יודעים שהם מבריקים. כולם יודעים שהם מבריקים,
אז הם כבר בקטע של אני מבריק והכל מתבסס על זה.
אני חושב שאם אתה טוב, אתה חייב להיזהר לא להיות יותר מדי טוב,
כי אם לא תשים לב, אפילו לשניה, תהפוך לעוד אחד מהשוויצרים
המזויפים האלה.
יש את האלה ששמים איזו מודעה משעממת, שבכלל לא מאתגרת את המוח
ועושה כאב תחת. אלה משהו, אני נשבע, שאפשר למות מהם.
אבל הכי אני יכול להשתגע מאלו שקוראים איזה משהו שלך, מנתחים
אותו כאילו זה עליך, גם אם זה לא וגם אם הם בכלל לא הבינו. אז
נותנים לך ברחמנות איזה עצה טובה לחיים, כאילו שהם איזה דודו
טופז או משהו, כאלה מזויפים הם, ואז הם ממשיכים הפרצופים האלה
ונותנים לך איזו מחמאה, כאילו שאלה היו סוכריות על מקל אצל
רופא השיניים. או אלוהים, כמה שאלה יכולים לשגע אותי.
בכלל אני לא זוכר איזה סיבה יש לשים פה בכלל משהו. אולי זה כדי
שמישהו לא מזויף יראה את זה, ככה, במקרה לגמרי. אולי ב"תביא
משהו" או משהו כזה. אז תדע לך שיש איזה אחד שהוא לא מזויף, דבר
שהוא לא מבוטל כלל. אני בטוח שאני ארגיש הרבה יותר טוב אחר-כך,
וגם הכאב תחת ישתפר.


הכבוד על סגנון הכתיבה וגם על כמה מן הקללות שייך כולו ל ג'.
ד. סלינג'ר ולכמה חברות מתרגמים.
כל השאר החרא שלי.
(;
ENJOY YOURSELVES