ימים רבים עברו ועדיין לא חשתי במגע ידייך,
שעות רבות של דיבורים מבלי לשקוע בעינייך,
חלפו עוד שעות אך עדיין לא ליטפתי את שערך,
רק הבטתי מקרוב אך בריחוק עלייך, על יופייך.
עשרות חיוכים נבוכים שלא הובילו למפגש שפתיים
קור חדר את עצמותינו אך לא הביא לחיבוק בשתי ידיים
אני עומד מולך ומרגיש ערום אך במדי חייל אני לבוש,
מתוודה בקולי החנוק, כמה שאני מפחד אותך לחוש.

לחוש בנשימתך מלטפת את פניי בלהט וחמימות,
לחוש בשפתייך העדינות על שפתיי, לחוש מהות.
ואני כמו ילד קטן שמתגנב אל תוך לבך חרש חרש,
ילד שמפחד לחוש בך, בגופך, מפחד לחוש ברגש.

מגיש לך את פיוטי לבי על מגש של זהב טהור,
מתחיל לחוש את הרגש אך הפחד קורא לחזור
חוצה את גבולות המרחק אלייך במחשבות בלי סוף
רוצה שנטייל יחדיו, נריח כל פרח ונעריץ כל נוף
נותן לעצמי לחלום על חברות שתהפוך לאהבה,
נלחם בפחד המשתק שמבטיח כל חיי רק אכזבה.
ביום שישי של קודש אני שוקע בתוך התהיות,
אולי אפסיק, אולי אגדל, אולי אתן לנו להיות...

לחוש בנשימתך מלטפת את פניי בלהט וחמימות,
לחוש בשפתייך העדינות על שפתיי, לחוש מהות.
ואני כמו ילד קטן שמתגנב אל תוך לבך חרש חרש,
ילד שמפחד לחוש בך, בגופך, מפחד לחוש ברגש.